טוויטר
גם אם לא אהבת, היית צריך לשים טבעת על זה
במהלך נובמבר ודצמבר עבדתי בהפקת "הרווק". האמת היא שמאד נהניתי מהעבודה ואפילו קצת הצטערתי כשנגמר, זה היה אחד ממקומות העבודה שיותר נהניתי בהם. במהלך העבודה על "הרווק" פיתחתי תאוריה אודות "קללת הרווק" - חלק מהבנות שעבדו איתי ביחד, כולל אני, התרווקו במהלך התקופה הזו מבני זוגן. דרכי ודרכו של דוגמן נפרדו ובשבוע-שבועיים הראשונים גם הייתי די מעורערת מהעניין. יחסית למי שחברות שלי שואלות אותי איך תמיד אני מתגברת על גבר כל כך מהר, אני חייבת להודות שאפילו התפלאתי על עצמי.
בחודש וחצי הראשונים לרווקותי כלל לא יכולתי להתקרב לשום דבר שמזכיר את בני המין השני. הייתי עסוקה בלדחות דייטים כל הזמן וגם נרשמתי לאתר הכרויות כדי להתגבר על האגו הפגוע שלי. כשדוגמן נפרד ממני הוא הותיר בי את ההרגשה כאילו אני אדם לא טוב מספיק לזוגיות ואתר ההכרויות שימש עבורי את המקום לחזור ולהרגיש נחשקת ושווה. בתהליכים נפשיים ארוכים ומלאי עליות ומורדות שכנראה הוא מודע אליהם באופן חלקי מקפריזות כאלה ואחרות שיצאו עליו בתקופה שלאחר הפרידה, הייתי אומרת לעצמי שהתעסקתי עם ילד שלא מסוגל להחזיק מערכת יחסים רצינית. במבט הלאחור הסופי שבדבר למדתי להעריך את הפרידה שלו ממני, כי היה לו את האומץ לקום וללכת כשהוא הבין שזה לא זה בשבילו. למדתי להעריך את מה שהיה בינינו כפיסה מהעבר שלי שכנראה תעצב את מי שאני בהווה ובעתיד בכל מה שנוגע לרומנטיקה וזוגיות וכל שאר הפירות הרקובים.
עד לפני שנה כמעט שיננתי לעצמי שאני לא מעוניינת להתחתן אף פעם. שהתא המשפחתי שמוכר לנו כבר לא רלוונטי בעקבות שינויים בחברה ובעיקר בגלל העובדה שאנחנו עמוק בפנים חייתיים ולא באמת מסוגלים לשמור על מונוגמיה. אנחנו דור המייספייס, ככה אני אוהבת לכנות אותנו, אולי אנחנו כבר דור פייסבוק - מייספייס זה קצת פאסה. כל הזמן יש סביבנו גירויים ופיתויים שקשה לעמוד בפניהם. היה לי גם שלוש שנים בן זוג שלא היתה לו שום כוונה להתחתן איתי, אז זו סוג של מנטליות שהחדרתי בעצמי בעקבותיו. היום אני קצת יותר ריאלית-נשית-סתומה בעניין, הגיל שלי עושה את שלו ובקרוב חתונות יתחילו לצוץ כפטריות אחר הגשם וירוקנו את כיסי באופן כזה שאחליט שגם אני רוצה לעצמי איזו חתונה ופנטזיה על שמלת כלולות לבנה ואיפור מטופש וכל השאר. מי שעשוי לחשוב שהפסקה הזו רלוונטית עבורו, מוזמן להירגע - הכל בבוא העת והמקום הנכונים. בינתיים אני לא ממהרת לשום מקום.
בחודשים האחרונים יותר מצאתי מקום להיחשף לנשיות שבי. את מקומם של הידידים הנצחיים מחליפות לאט לאט החברות הקרובות שאיתן אני חולקת הכל וזה קצת מתוק ומריר כמו סקס אנד דה סיטי וגם קצת פתאטי באותה המידה. בבקשה אל תשוו אותי לאיזו קארי בראדשו, שמעתי את זה מספיק ואני לא אוהבת את זה, למרות שגם אני כותבת טקסטים על רומנטיקה בשנקל בלפטופ ומעשנת בשרשרת בזמן שאני עושה את זה. הוא נרדם לאיטו במיטה ואני מקלידה מקלידה מקלידה.
היכונו להפצצת חסויות כאלה ואחרות שלקחו חלק במסיבת הרווקות של "הרווק". אני רוצה לחלוק אתכם חוויה שבעיני היא בלתי נשכחת עבור הטמטמת-הואגינלית שלי, ואין מה לעשות - הרבה חברות מסחריות לקחו חלק בשביל הערב המושלם הזה שהיה לי.
על האירוח של מסיבת הרווקות היה אחראי מלון דן. זו פעם ראשונה שיצא לי לבקר במלון והוא באמת בהיי קלאס. באיחור אופנתי פספסתי את כל הנאומים של החבר'ה ממדיה ואינטראקטיב של ערוץ 10 ומיד נחתי אל ארוחת הערב. פיטמו אותנו במיטב המנות שמלון דן מציעים בחדר האוכל - דגים, בשרים, סלטים, בשרים, לחם, בשרים. הגעתי באותו היום כל כך מורעבת לאירוע שלא ראיתי בעיניים ואכלתי מכל מה שבא ליד עד שלא יכולתי לזוז. נראה לי שזה רמז עב-בשר לזה שאני צריכה להפסיק עם הצומים שלי.
בשולחן האוכל כמובן עפו רכילויות על כל מיני חתיכים וגם כאלה שהם לא ממש חתיכים. כן, עולמנו צר כואגינתה של הבתולה. זה סוג של פצצה מתקתקה לשים 11 בנות ביחד (מבלי שיתחרו על לבו של גבר אחד) ולנסות לראות מה יקרה. עם תום ארוחת הערב נלקחנו לסקשן כלשהו במלון בו המתינו לנו מאפרות, מניקוריסטיות ואסטרולגית ואני חייבת להודות שבשלב הזה באמת התחלתי להרגיש הרבה יותר נוח עם הנשיות שלי.
הרשיתי לעצמי לראשונה אולי כל חיי להתקלף מהקשיחות שאני נאלצת לעטוף את עצמי בסביבתם של גברים. יש על הלב שלי נילון פצפצים רוב הזמן, ולאף אחד אסור לגעת כי כל פצפץ גורלו כגורל פצעון מלא מוגלה. כן, זה דוחה כמו שזה נשמע. הראשונה לקבל את פני היתה שירלי, מאפרת מבית ירין שחף, שבזמן שהשקיעה בפני את מיטב הצלליות והנצנצים, נתנה לי להיפתח אליה ולספר לה דברים שאילו הייתי חולקת אותם כאן לא היתה לי ברירה אלא לפרוש מעולם המשיכה לזכרים. זה היה נחמד, זה היה נוח, זה היה משוחרר וזה היה מטופש. זה באמת היה נפלא.
שירלי ואני ברגע אינטימי
גם את האסטרולוגית, רותי לוי, החלטתי לבדוק על אף שאין לי שום אמונה באסטרולוגיה. אני אוהבת כשגבר שואל אותי מה המזל שלי, רק כדי שאוכל לענות ששור ושזה לא אומר שום דבר. אני משתדלת להתייחס לאסטרולוגיה כדבר שאתה יכול להשתמש בו כדי להשליך על אספקטים מסוימים בחיים. כן לקחת את הדברים הרלוונטיים ולהשיל את הדברים שלא. אני לא מאמינה שאפשר לצפות את העתיד, אבל היי - נחמד להשתעשע בזה. אז כן, נהניתי להשתעשע בשלוש הסוגיות הבוערות בחיי - לימודים, קריירה וזוגיות - כי הן כוללות הכל חוץ משעשוע. אני אשמח לגלות בעתיד שחלק מהדברים שהיא אמרה יהיו נכונים וגם אשמח לגלות שחלק מהדברים יהיו שגויים. אני בעיקר אשמח לגלות שאת הגורל שלי אני קובעת באמצעות החלטות נכונות וגם החלטות שגויות.
עם המניקוריסטיות של גיורא שביט לא הספקתי לפטפט הרבה אבל הציפורניים שלי בגוון כתום זוהר. זה נחמד. ואף פעם לא עשו לי מניקור לפני. אני כזו אשה מקולקלת.
את הפרק השלישי של "הרווק" העברנו באחת הסוויטות המפוארות של המלון, עם קינוחים ושמפניות ולפטופים קטנים ומתוקים שאפשרו לי לבלבל בשכל בהתרגשות על מה שעובר עלי באותו הערב בפייסבוק. בהודעות הפרטיות נשפכו עלי הררים של ביקורת על זה שערוץ 10 קונים אותי בפינוקים אבל אני מקבלת את הכל באהבה, בעיקר כי אני יודעת שאיפשהו גם קצת מקנאים. בכלל, כל האירוע המושקע הזה נועד בשביל שבחורות כמוני יוכלו להראות לעולם כמה שווה בעצם להיות בלוגר.
בסיום הערב המתינו לנו הבחורים של מדיה ואינטראקטיב מ-10 - איתי, אודי ואריה המקסימים, וחילקו לכל אחת מאיתנו ורדים ושוקלדים. אני חייבת להודות שאחרי הערב המעלף הזה ממש התרגשתי מהמעמד והמאורע. הרגשתי שקיבלתי פינוק כמותו כבר לא היה לי הרבה מאד זמן, כאדם שחווה הרבה מאד לחצים כבר תקופה מאד ארוכה בכלליות וכבחורה בפרט. החלק המרגש באמת היה שגילינו שממתינה לנו לימוזינה מחוץ למלון שמחכה לקחת אותנו הביתה.
זהו. די. מה נשאר לי לומר מעבר לזה?
וידאו אחד שווה את 1000 המלים שכתבתי עד כה:
http://www.youtube.com/watch?v=zcuPomNkNdc
הרגשתי לראשונה בחיי נסיכה.
מעבר לזה כמה מלים על "הרווק": אני חושבת שבסופו של דבר זו תכנית מתוקה מאד שנעים להעביר מולה את הזמן (ואלוהים יודע כמה שעות אני העברתי) - לכבות את השכל אחרי יום עבודה ארוך ולהתמכר לאסקפיזם מתוק. זה כמובן במסגרת מה שהטלוויזיה שלנו מציעה לנו בתקופה זו. הייתי אומרת שיש לי הסתייגות פמיניסטית בעניין הזה ששמים 22 בנות להילחם על פיסת בשר בלונדינית, אבל הצד הנאו-שוביניסטי שבי אומר שהפמיניזם הביא את זה על עצמו. "הרווק" הישראלי לוקח את הפורמט באופן קצת פחות אקסטרימי ומלוקק מהפורמט האמריקאי. סביב הפורמט האמריקאי קיימת הצביעות הקונפורמיסטית שלא קיימת בפורמט הישראלי וזה קצת מעודד אותי. אצלנו זה לא נגמר באירוסין וכל השאר. מההכרות שלי עם המתמודדות, הרוב כוסיות הורסות עם מעט מאד עושר פנימי שהן יכולות להעניק, אבל זה לא מפתיע. הפייבוריטית שלי היא נועה ביק, וזה לא אומר עליה כלום מבחינת ההוויה שלה בתכנית. היא אשה אינטליגנטית, צנועה, עצמאית ומקסימה ומההכרות עם הדמות שלה בתכנית אני מאחלת לה שתשאר בדיוק כמו שהיא גם ביום שאחרי סיום העונה של "הרווק".
(נ.ב. הוא מכריח אותי לצפות איתו ב"הרווק", אז מי אני שאתווכח.)
"הרווק", המקום היחיד בו אפשר לשבות ליבו של גבר מבלי להפגין כשרונות אוראליים בדייט ראשון, יום ג' ב-21:00. ערוץ 10.
ינואר 25, 2010 under ברחובות עירנו, האינטרנט ואני, מחלקת קוסמטיקה, קאוץ' פוטאטו, ראשי.
תגים: הרווק, טלוויזיה, מסיבת רווקות, ערוץ 10
תובנות מצויינות בקשר לזוגיות. מזל שור אומר בחורה ביתית (אחותי מזל שור,והתחתנה בגיל 28, אחרי בערך 5-6 שנות זוגיות), אבל באמת אתם-אנחנו דור אחר.
…
אני לא רואה טלויזיה, אבל אמא שלי רואה את הרווק
הרבה בהצלחה בעתיד, בהכל
שירלי היא מאפרת תותחית ללא ספק!!!
כתבה מצויינת!!! שירלי איפרה אותי כבר. מעבר לכך שהיא באמת נותנת תחושה מדהימה, מדובר על אחת המאפרות היותר מוכשרות. שאפו שירלי:)
[...] עם ציפורניים ארוכות?!) ומניקור עשיתי רק פעם אחת בחיי ב"מסיבת הרווקות של הרווק". באופן כללי אני אשה גרועה - לקפל בגדים ולהחליף מצעים [...]