טוויטר
תועבה בפה ותאווה בלב
היום לפני שעזבתי את הבית שלו לא התקלחתי. בכלליות יש לי קושי מאד גדול לצאת מהבית ללא מקלחת - אני מרגישה את הזיעה השמנונית שהתגבשה על העור שלי במהלך הלילה ומרגישה שעדיף שיגיע סוף העולם על שאצא מהבית מבלי להתקלח. היום הוא מיהר ולא הדליק לי את הדוד, אבל זה היה בסדר, לא הרגשתי מיוזעת או מסריחה באופן יוצא דופן. אחת מנשותיי התקשרה אלי ופתחנו את השיחה ב"מאמי שלי!", "מהממת שלי!", "מדהימה שלי!", וכיו"ב והוא צעק עלי ללכת ולקשקש את השטויות האלה במקום אחר ולא להפריע לו לצפות ב"עונת החתונות". היא הזמינה אותי להצטרף אליה לארוחת צהריים במסעדה איפה שהסודי שלה נמצא. מיד הסכמתי ומיהרתי לצאת לכיוונה. מזג האוויר היום היה מעניין. מצד אחד היה חמים ואביך ומצד שני השמיים לא הפסיקו לטפטף. שמתי בסלולרי את השיר שמתנגן לי כבר כמה ימים בראש ללא הפסקה והלכתי בצעדים מדודים לפי הקצב. הגעתי אליה והטלפון שלה לא הפסיק לצלצל. זה היה איזה בחור חתיך שהיא הכירה בפייסבוק ורצתה בהתחלה ללכת איתו למסעדה כדי לגרום לסודי לקנא. אמרתי לה שלמרות שהוא חתיך זה רעיון לא טוב, אז ויתרנו עליו.
צעדנו ברוטשילד של יום שבת כשחמים ואביך בחוץ וטיפות טפטפו עלינו ללא הרף והיא אמרה שנעים לה, שהיא היתה רוצה שמזג האוויר יהיה ככה כל הזמן ורק חסרה לה קצת שמש. גם אני אוהבת את מזג האוויר ככה, אבל היה ברור שמתישהו יגיע הגשם וישטוף את כל האבק. כשהגענו למסעדה, בבית הקפה ליד ישב גבר לבדו. הוא ואני מחליפים מבטים מזה 9 שנים בעיר הגדולה אבל מעולם לא העזנו להחליף מילה. גם הפעם הסתפקנו בהחלפת מבטים. יש סוג של קסם בפוטנציאל הלא-ממומש, הלוואי ונמשיך להחליף רק מבטים גם כשנהיה בני 50.
התיישבנו על הבר והבטנו בתפריט, הבטנו גם סביב. הסודי שלה לא היה שם. הזמנו פלטת פירות ים ויצאנו החוצה לעשן סיגריה. דחקתי בה לשלוח לו סמס שיבוא לומר שלום. חזרנו אל הבר והברמן היה הורס. ג'ינג'י כזה. היא בטח היתה אומרת שהוא אדום מדי בשבילה. פלטת פירות הים הגיעה לשולחן הבר וגם היא היתה ג'ינג'ית. במקום כלי ניתוח רגילים לסרטנים קיבלנו סוג של פטיש מהונדס וכבד איתו היינו אמורות לרסק את השרצים. אמרתי לברמן הג'ינג'י שזאת נראית לי כמו פעולה קצת אכזרית והוא התנדב לרסק עבורנו את השרימפס והסרטנים. היא אמרה שהסרטנים טעימים, ושאלה אותי איך אפשר להגיע ללב הבשר שלהם, עניתי לה שזה כמו לכרות יהלומים. ויתרנו די מהר על אכילה באמצעות מזלג וסכין ועברנו לאכול עם הידיים. ניסיתי לרסק גם בעצמי את אחד הסרטנים אבל מה שיצא זה שהשפרצתי לאחד המלצרים רוטב על השיער. הוא הסתכל עלי במבט המום ואני חשתי מבוכה רבה ולא הפסקתי להתנצל.
אחרי שריסקתי את גוף הסרטן החדרתי אצבע לתוכו, האצבעות שלי היו רטובות ודביקות מהרוטב. המשכתי לחטט ולחטט בגוף שלו, מוציאה עוד קצת בשר על האצבע ומלקקת אותה עד שלא נשאר טעם. החלק שלנו בבר היה החלק הכי מטונף בכל הרחוב לדעתי. לקראת הסרטן השני היא נכנעה, היא אמרה שעדיף לאכול המבורגר וזהו. בינתיים התיישבו לידנו שני נובורישים שכאלה ושתו יין אדום. הם בירכו אותנו לתיאבון ואני הזהרתי אותם שמומלץ לא לשבת לידינו כי אנחנו משפירצות. הם הביטו בתפריט ואז בנו בחלחלה ואז בתפריט שוב ואז בנו ואז החלחלה היתה מהולה בין הבינינו לבין התפריט. היא שאלה אותם אם הם לא אוכלים בגללה, הם לא ידעו מה לענות. נראה לי שהם לא רצו להזמין אוכל בגללי, אבל אני לא נכנעתי והבטחתי לעצמי שאני אפרק את הסרטנים והשרימפסים עד שלא ישאר מהם דבר. בינתיים היא העבירה אצבע סקסית בתוך הפלנצ'ה ולאחר ליקקה אותה ושאלה אם זה עושה להם את זה. ואז הסודי הגיע, היא אמרה לי להתנהג בטבעיות, אז המשכתי לחטט בסרטנים.
הג'ינג'י חזר וריסק לי עוד קצת סרטנים, הפעם הם השפריצו על הנובוריש שישב לידי והוא התלונן שהרוטב נכנס לו לעין. הג'ינג'י התנצל אבל נראה שהוא די נהנה מכתישת שרצים עבורי אז הוא המשיך. אמרתי לו שאני ראויה להערכה על הפירוק הבלתי פוסק שאני מבצעת בהם. הוא אמר שאני צודקת. אכלתי במסעדה יוקרתית כמו חית אדם בג'ונגל וזה הרגיש לי נפלא - זה הרגיש שהמנה הזו הוכנה כדי שיאכלו אותה בדיוק כך. הסודי ניגש אלינו ושאל אותנו איך היה. אמרנו לו שמעולה, היא אמרה שעדיף המבורגר, אני אמרתי שעבודת הריסוק והפירוק זה כמו עוד ארוחה בפני עצמה. הוא אמר שאני צודקת, הרגשתי שלכריות האצבעות שלי יש מערכת עיכול עצמאית.
הסודי חזר למלאכתו, גם הוא הכניע משהו בפטיש לידנו, אני חושבת שזה היה בשר בקר. ביקשנו חשבון והג'ינג'י ניגש ואמר לנו שהחשבון שולם. אני כמו ליידי אמיתית (וסטודנטית עניה) אף פעם לא אומרת לא כשמזמינים אותי למשקה או ארוחה. היא לעומת זאת הרגישה מובכת, היא הרגישה שבתשלום החשבון כאילו נחשף סוד ומיד הוציאה את כל הסכום והניחה על הבר. הג'ינג'י שאל אותה מה זה, והיא אמרה שלא נעים לה ומיהרה לקום. הג'ינג'י הסתכל עלי ואמרתי לו - תודה על הכתישה, השירות שלך נפלא, תהנה מהטיפ. היא מיהרה לברוח משם מבלי לומר לו שלום.
צעדנו על רוטשילד בזרועות שלובות זו בזו. הגשם כבר שטף את הרחובות והיא התיישבה על הספסל הרטוב כדי לסמס אותו כמה היא אוהבת אותו, ולא היה אכפת לה מכמה הספסל רטוב. אני חושבת שהברטולין שלה השתלב עם הרטיבות של הספסל בהרמוניה מושלמת. קולה היה מהול חצי צחוק חצי בכי תוך שהיא צווחת כמה היא מאוהבת בו, כמה הזין שלו בשרני, כמה היא רוצה לשכב איתו. אמרתי לה שאני מבינה אותה, היא שאלה אותי איך זה שאני לא מאוהבת ככה. אמרתי לה שאני מתאהבת ככה פעם בעשור. עד הפעם הבאה נשארו לי 6 שנים. האקס שלי אומר שהכל אצלי זה מספרים ומטרות. אמרתי לה - מכל מאהביי החכמתי. היא אמרה לי שכנראה אני עדיין מאוהבת. אמרתי לה שכנראה זה עדיין נכון. היא אמרה שנראה לה שאני מבינה בגברים יותר ממנה. לא אמרתי לה שנראה לי שאני מבינה בשרצים יותר מכל.
מכל מאהביי החכמתי כי לברוח אל אהבה מבריח מאהבים. אילו הייתי יודעת לשחק פוקר הייתי משאירה את הקלפים עם הלבבות קרוב לחזה, אבל אני מסתפקת בלרמות.
יודעת מה שרצים רוצים.
ינואר 30, 2010 under ברחובות עירנו, ממלכת הקולינריה, סקס, שינקין.
תגים: אהבה, סקס, פירות ים
זה נקרא כמו פרוזה. סאחה.
מה שכן, למיטב ידיעתי פלאנצ'ה זה משטח הגריל השטוח. שמה במטבח ליד הגריל עם הרשת, לא בשולחן הסועדים. אם מחטטים בזה שורפים את האצבעות.
היה כ"כ הרבה חיטוט שכשנגענו במחבת, הוא כבר לא רתח.