טוויטר
מן הדחי אל הדחיינות
אתמול בוולנטיינס נשארתי בודדה בבית. באיזור השעה 21:00 גם התחלתי להיות רעבה, אחרי שלא ישנתי 32 שעות, לא אכלתי 20 שעות וכל מקום שהתקשרתי אליו להזמין אוכל אמר שהמשלוח בין שעה ורבע ללא עושים משלוחים בגלל העומס. היה גם איזשהו שלב שבכיתי את עצמי לתוך הכרית. היום אמורה להיות לי בחינה בסיפורת עברית בתחילת המאה ה-20, קורס שאני מתחרטת מכל מעודי שלקחתי אותו, כיוון שהוא ראשית מאד קשה ושנית מאד משעמם. (13 יצירות ורק באחת מהן יש סקס, מה השטויות האלה.) את הבחינה דחיתי למועד ב' כיוון שלא טרחתי אפילו לפתוח ספר אחד במהלך הימים האחרונים. כמו כן הייתי צריכה להגיש עבודת סוף סמסטר בהפקה, שאותה האמת סיימתי היום במספר דקות.
אתמול, אחרי שנכנעתי בעניין הזמנת האוכל, יצאתי עם שירה לדייט וחנקנו את יגון הוולנטיינס באמצעות רבע קילו המבורגר, צ'יפס וקולה. אחד מנושאי השיחה העיקריים שלנו היו אודות העיסוק אותו אני יודעת לעשות הכי טוב - דחיינות. בכלל, כל הארוחה הזו היתה סוג של דחיינות בפני עצמה.
להלן רשימת דברים שאני מדחיינת: סרט הגמר שלי לסמסטר, עבודה בתקשורת שהייתי צריכה להגיש לפני שבועיים, 2 עבודות בסיפורת עברית בתחילת המאה ה-20 שהייתי אמורה להגיש לפני שבועיים וחודש, מענה על 44 אימיילים בג'ימייל ו-95 אימיילים בפייסבוק, לגשת למס הכנסה ולהוציא אישורי שכר אמנים ומעבר לכך לפתוח כבר עוסק פטור, להפיק סרט קצר לחברה מהלימודים, לכתוב פוסט ביקורת על מוצרי טיפוח שקיבלתי, לאסוף כספים ממעסיקים שונים ומשונים, להכין עבודת כותרות בעריכה, לצעוק על הבנק שחייבו אותי ב-70 שקלים בגין צ'ק שחזר, להיפרד ממישהו, להדק תסריט לחבר מהלימודים, לסגור קצוות הפקה לסרט גמר של יעל, לענות לבמאי של "נשמות געשות" על הטריטמנט שלו לפיצ'ר חדש, לקרוא תסריט גמר של חצי שעה שהוצע לי להפיק, לערוך את הסרט הדוקומנטרי שלי על הבלוג, לדרוש את החופשה שלי מערוץ 10 שהובטחה לי לפני שנה, לנסות ולהגות רעיון לסרט הגמר שלי השנה.
אני משוכנעת שהרשימה עוד ארוכה, אלה דברים שהצלחתי לחשוב עליהם במהלך ה-5 דקות האחרונות שבמקומן כנראה דחיינתי משהו אחר שהייתי אמורה לעשות.
אתמול במסגרת דחיינות הכנת תיק ההפקה ולימודים לבחינה החלטתי סוף סוף לערוך תרגיל ללימודים אותו דחיינתי מעל לכמה שבועות. כל אווירת הוולנטיינס הסרוחה עשתה לי חשק יצירתי. מדובר בגרסת ראף-קאט, על אף שכמו שאני מכירה את דחיינותי הפיין קאט לא יקרה לעולם. את מלות השיר ברקע כתבתי אי שם בגיל 16, פחות או יותר הגיל הכי אומלל שהיה לי בחיים, ואיזה בחור זר באינטרנט בשם אריק בויקיס התאהב בו והחליט להלחין אותו. אתמול, תוך חיטוט דחייני ביצירותיי בבמה חדשה שמעתי אותו שוב לאחר כמה שנים שלא שמעתי אותו, והסאונד ממש הרטיט אותי. רציתי להעלות אותו ליוטיוב אבל הרגשתי שחסר לי תוכן ויזואלי בו.
את התרגיל צילם ויטלי קריביץ' ונדב הופרט עשה תאורה, משחקים בו שירה דוד ודור אליאב. אנג'וי.
http://www.youtube.com/watch?v=BksRSjjsWAk
פברואר 15, 2010 under האינטרנט ואני, מוסיקה, קאוץ' פוטאטו.
תגים: דחיינות, וולנטיינס, יום האהבה, לימודים, סרטים, רסיסי נפשי, תרגיל דיאלוג
כל הדברים שאנחנו דוחים נמצאים איתנו כל הזמן, גם אם אנחנו לא מודעים אליהם.
אי אפשר לחיות ככה באמת.
44 האימיילים הולכים איתך לשירותים, 95 ההודעות נכנסות איתך למיטה. זה לוקח אנרגיה מנטלית, כשכל הזמן יודעים שיש עוד מה לעשות. אי אפשר באמת "להשתחרר", לפחות לא בלי עזרים חיצוניים.
לכן חשוב לדעת לוותר - להחליט שלא עונים ל-44 האימיילים הללו, למשל, או למצוא שיטה - אם זו שיטה פשוטה, כמו תמיד לענות או להעיף, או שיטה מסובכת יותר - כמו שיטת GTD.
זה מנסיוני, בכל אופן..
האמת היא שזה מעניין. שירה אתמול קישרה את זה לפחד מהצלחה, שזה נכון איפשהו. אני דווקא קישרתי את זה לבלגן אישי גם בחיים.
בדר"כ הבית שלי מאד מבולגן כי אני מתעצלת לסדר אותו (ביום שבת ניקיתי קצת, ווהו!) ויש לי נטיה לשמור על המון חפצים גם כל הזמן, אפילו שאני לא זקוקה להם. אני זוכרת שבשבת שאלתי את עצמי האם לשמור דברים מסוימים כמו מטריה קרועה!!! (כי אני אוהבת אותה ממש), בסוף זרקתי אותה, אבל אני משוכנעת ששמרתי הרבה דברים מיותרים אחרים.
שמעת על אגרנות כפייתית?
http://en.wikipedia.org/wiki/Compulsive_hoarding
סביר להניח שלא הגעת לרמה כזו, אבל כפי שאמרו ב-"מועדון קרב":
The things you own end up owning you.
אני מבין את זה, לגמרי. לאחרונה עברתי על החדר הישן שלי, באילת, וזרקתי מחברות היסטוריה מכיתה ט'.. משום מה חשבתי שיום אחד יהיה לי שימוש עבורם. פחות או יותר כל חפץ שאי פעם היה לי - אני חושב ששמרתי עד גיל 22-23. חשבתי שזה רעיון נורא מגניב לשמור כרטיסי טיסה ואוטובוס מת"א לאילת, כך שאוכל לראות כמה טיסות/נסיעות עשיתי בתקופת הצבא. אין לך מושג כמה כרטיסים זרקתי..
כל חפץ לוקח איזשהו משאב אנרגטי ממך. אתה מנסה לשמור עליו, וכל עוד הוא לא נמצא במקום "בטוח" אתה משקיע בו מחשבה, גם אם רק בתת-מודע.
בסופו של דבר, צריך לדעת לזרוק דברים. לשים דברים מאחורינו. את יכולה לצלם את המטריה, לדעת שתמיד תהייה לך תמונה שלה - ולזרוק אותה לפח.
כך גם אימיילים… אל תשאירי שבויים. בליץ קריג לפנים
"איזה בחור זר באינטרנט בשם אריק בויקיס התאהב בו והחליט להלחין אותו"
אני מכיר את הזר הזה
הוא שינה את השם לאריק בר.
המוזיקה שלו לא רעה בכלל:
http://sheket.net/upcoming.php
חבל שהוא לא טוב בשיווק כמו שהוא טוב במוזיקה כי אף אחד לא ממש שמע עליו
אוה תודה, טוב לדעת! אם יעלה בידיי אי פעם לעשות פיין קאט, אדע לתקן בכותרות
גם אני דוחה דברים (או שיש לזה מילה אחרת).
אנחנו אנשים אינטילגנטיים, אבל דחיה זאת בעיה מוכרת ומשותפת. המחשב שלי אילם כבר כמה חודשים. ואני לא מוצא את הזמן להחליף למחשב שאמור להיות בו כרטיס קול תקין, כבר כמה חודשים. אז לא שמעתי גם את הטיוב הזה.
בקשר לשעות שינה חסרות,והרעבה עצמית:
רצוי וכמעט חובה לתת לגוף לאכול נכון, ולישון נכון, במיוחד שמוציאים כמות גדולה של אנרגיה,
זה גם נחוץ לשפיות. (אולי בגלל זה אנחנו רזים כ"כ פיסית). נקודה למחשבה.
גם אני הייתי לבד בסילבסטר ולא כאב לי.
לא לגמרי התחברתי לתרגיל. אולי אני לא במצב רוח הנכון. אני אנסה שוב אחר כך.
עולם קטן האינטרנט הזה.
הסרטון מעולה, אפלולי במידה (למרות שאהבתי יותר את רגעי החושך מאשר את רגעי האור)
מאוד ריגש אותי לשמוע את השיר מחדש ולראות את הויז'ואל משתלב עם הסאונד.
אני זוכר שבתקופה ההיא הייתי די מלכנכולי ודי משועמם מבחינה יצירתית.
חיפשתי משהו שיעורר בי משהו.
הייתה לי סקיצה שהסתובבה לי בראש והדיקלום שלך השתלב בה יופי.
אם אני לא טועה, ההקלטה המקורית שלך הייתה באיכות lo-fi מזעזעת והידע שלי בטכנאות קול היה מצומצם אז כנראה בגלל זה עומס האפקטים המוגזם שהעמסתי על הקול.
אם הייתי עושה את השיר הזה מחדש, זה היה נשמע יותר טוב (:
דברי איתי אם תרצי בעתיד מוזיקה לאחד הפרוייקטים, אני תמיד זמין לשיתופי פעולה והתנסויות מוזיקליות.
ואם תוכלי, שני את השם שלי (לפחות בפוסט עצמו אם לא בכתוביות).
אריק בויקיס כבר מזמן לא קיים, הוא השתדרג לאריק בר (;
עולם קטן שבסוף התגלגלת גם לכאן
כיף לשמוע ממך! אתקן את הקרדיט בפוסט עצמו וכמובן אתקן כשאשב על פיין קאט. שלח לי אימייל שיהיה לי את הטל' והאימייל שלך וככה נוכל לשמור על קשר.
supersexit@gmail.com
תודה רבה!
בום. נשלח.
You see the releases referring to this topic in web at the essays accomplished by good freelance writers job service.