רק על עצמי לספר לא העזתי

אז כן, זה הזמן לקצת גילוי נאות: הפוסט הזה נכתב במסגרת פעילות תוכן, להשקת הבושם החדש של קשארל - "סקרלט". אולי זה לא מובן, אבל לא על כל מוצר חדש אני אכתוב אם מזמינים אותי, אלא אם יש לי חיבור אישי אליו. הרעיון שעומד מאחורי "סקרלט" במהות פעילות התוכן ברשת הוא קצת יותר מתוחכם מ"שיואו תראו איזה יופי צילמו אותי, שיואו הבושם הזה מריח כל כך טוב", ובא לדבר על הדואליות שבאשה, לכן התחברתי אליו כל כך מעומק לבי. התמונות המקצועיות להפליא שקשארל השקיעה בי מציגות עולם מתוק וורוד ועולם סקסי ונועז, שלכאורה היו אמורים ליצור ניגוד זה מול זה. אצלי הדיסוננס הוא לא בין התמונות, הרי בסופו של יום זה רק משחק - יש צלם שאומר לי לפלרטט עם המצלמה, לחייך עם העיניים ומרטש אותי אחר-כך בפוטושופ קמעה. הדיסוננס בא לידי ביטוי בפער של מי שאני מציגה את עצמי כלפי חוץ - כבחורה חזקה, בעלת בטחון עצמי עם הרבה סטריטוויז ולא סופרת אף אחד אל מול מישהי שלאו דווקא הכל אצלה כל-כך מושלם, וכן יש לה מה להגיד על העולם ומשתמשת בדרכה האקסהביציוניסטית להעביר את המסר.

לפעמים אני ילדה טובה...

את מרבית חיי העברתי ככונפינונת אל מול מסך המחשב. כיאות לאותה נערה עם האף הנשרי, הישבן הלא מחוטב, הגשר בשיניים, הטריכוטילומנית במסווה וזו שמרגישה שכולם יודעים משהו שהיא לא, ניסיתי להתמקד בעובדה שאני אינטליגנטית. כן, אם את מכוערת לפחות תהיי חכמה. בעבר כתבתי פוסט על "סוכנות שחקנים ודוגמנים שקר כלשהו" שהוסר גם הוא אחרי שנתתי לאבי לקרוא אותו, וזה הודיע לי חגיגית שככל הנראה תביעת הדיבה תהיה בדרך. בכל זאת היו שם כמה נקודות שנגעו לעולמי האשי בצורה שבה אני רואה את עצמי בעבר, ולכן אצטט חלקים לא-לשון-הרע שבו:

כשהייתי בת 12 בערך איש אחד עצר אותי ברחוב ואמר לי שאני יפה מאד ושהוא סוכן דוגמנות ושהוא יעשה לי בוק. כילדה מאד כונפינית ותמימה האמנתי לו בקלות יתרה ואצתי רצתי הביתה כדי לשכנע את אמי להשקיע מיטב כספה בעתידי כדוגמנית על. הויכוח עם אמי הגיע לטונים מאד גבוהים שכן אמי סרבה בכל תוקף להאמין לנוכל הזה שבטח יקח את כספנו ויברח. אמי החליטה לבחון את הנושא כדי להוכיח לי שמדובר ברמאות לשמה וצילמה אותי מספר תמונות מחמיאות ככל שיכלו להיות. הן לא היו מחמיאות במיוחד שכן קרחת יפהפיה עיטרה את קדמת ראשי מאז כיתה ד'. עד כיתה ד' אמי היתה מכריחה אותי להרכיב על הראש פוני מטופש כשכל שאר הבנות בצופים הסתובבו עם רעמה נאה בקדמת הראש, וככל הנראה כצעד מחאה במקום לגדל את הפוני לשיער ארוך, בחרתי לתלוש אותו באופן אכזרי ובכל פעם ששיערות חדשות צמחו הייתי תולשת אותן מפאת היותן קצרות יותר מהשאר. הנקודה היא לא התלישות שלי, לשם שינוי ולא אדוש יתר על המידה בכל הנוגע לשורש השערה והבעיה. את התמונות אמי שלחה לסוכנות, יתכן והיתה זו סוכנות לוק, יתכן שאחרת - אבל זו היתה סוכנות אמינה בכל מקרה. לאחר המתנה של שבועיים לתשובה שלא הגיעה, יחדיו עם הבוק שלא נוצר מעולם כך גם התרסקה ונמעכה ונכתשה כל פיסה של בטחון עצמי שגם ככה לא היתה פיסה עבה במיוחד.

ולפעמים אני לא...

בגיל 19 גם גיליתי שאני דבה. בהתחלה חשבתי שזה רק החזה שלי והירכיים שלי שקיבלו צורה של אשה, ואחרי תמונות שצולמו בחופשה באילת, הבנתי שאלו לא רק החזה והירכיים אלא גם כל מה שמסביב. מיד פצחתי בדיאטה שתחילה החלה לאט, בתשעה חודשים הסרתי שבעה ק"ג, ואז נרשמתי גם לחדר הכושר והרבצתי את שבעת הק"ג הנוספים בחודש וחצי. איך לעזאזל בן-אדם מוריד 7 ק"ג בחודש וחצי? התשובה פשוטה. הפרעות אכילה. החוקים היו ברורים: ארוחה ראשונה של היום הייתי אוכלת אחרי 13 שעות מהרגע שהתעוררתי, כשהייתי אוכלת גם אז היה מדובר במנה קטנה, שכן אסור לצרוך יותר מ-700 קלוריות ביום, לחדר הכושר הייתי הולכת 3-4 פעמים בשבוע, ורק במקרים האלה היה לי מותר לאכול ארוחה מלאה בטווח שהוא פחות מ-13 שעות מהרגע שהתעוררתי. לא אוכלת בשר אדום, ואם כן בשל הנימוסין, לועסת את הבשר ויורקת בהיחבא, כל בוקר וכל ערב עולה על המשקל וכמה עשרות פעמים ביום חשוב לוודא שהיקף החזה לא עולה על 82 ס"מ, היקף המתניים על 62 ס"מ והיקף הישבן על 86 ס"מ. אם בגד במידה 32 (שזה פחות ממידה 0) לא היה עולה עלי, הייתי יוצאת מדעתי. המחזור שלי הפסיק פעמיים, בכל פעם שהצלחתי לרדת לגבול ה-41 ק"ג ומטה. לא מדובר בסוד גדול, הייתי מאד גאה בהפרעות שלי ואף הייתי נותנת לחברות שלי טיפים איך להיות רזה כמוני, טיפים שלא היו מביישים בלוגרית פרו-אנא בישראבלוג. לפני שנתיים, קצת פחות, הפרעות האכילה שלי חלפו. התחלתי לעבוד בטלמרקטינג ובשביל למכור צריך אנרגיה, אז לא היתה לי ברירה אלא להתחיל לאכול ארוחת צהריים. לאט לאט גם התחלתי לעלות במשקל, בסופו של דבר הוספתי חמישה ק"ג לשלד המהלך שהייתי ומאז אני פחות או יותר בסדר עם עצמי. במבט לאחור אני לעתים מאד מתגעגעת להפרעות האכילה שלי - קיימת בהפרעת אכילה סוג של הגשמה. העובדה שהצבתי לעצמי מטרה ועמדתי בה גרמה לי לתחושת אושר גדולה. הבעיה בהפרעות התנהגותיות מסוג אנורקסיה וטריכוטילומניה (הפרעה התנהגותית בה האדם לא מסוגל לשלוט על מריטת שיער ממקומות שונים בגוף, הראש בפרט), היא שלמי שסובל מובן לחלוטין שהוא מזיק לעצמו, על אף שיש איזה באג בראש שאומר שאם הבטן שלי לא תהיה שטוחה, או אם השערה המסולסלת הזו תישאר על ראשי, ככל הנראה לא אהיה מושלמת. היום אני כבר יודעת: אני לא מושלמת, לא הייתי מושלמת ולא אהיה מושלמת ודווקא בגלל זה אני מושלמת. החשיבות בטיפול בבעיות מהסוג הזה היא גדולה מאד, והנזק שאת עושה לעצמך הוא בסופו של דבר אך ורק לעצמך.

לצערי, על הטריכוטילומניה לא הצלחתי להתגבר מעולם ועברתי אינספור טיפולים, מטיפול פסיכו-דרמתי לטיפול קוגנטיבי-התנהגותי, תרופות, שינוי התפריט, כוח רצון עז מאין כמוהו וכלום פשוט לא עזר. בשנה הבאה בלימודים עלי לעשות סרט דוקומנטרי קצר, אינני יכולה להימנע מלעשות את הסרט הדוקומנטרי שלי על הבעיה הזו כדי שהעולם יוכל להבין, כשהוא מדבר מאחורי גבי על הגבות המאוירות שלי, שזה לא עניין של סגנון שלא עובד, אלא כי פשוט אינני יכולה לשלוט על כך. וכן, אפשר לשאול אותי "למה?" אני מצטערת, לא תהיה לי תשובה. לפני זמן מה כתבתי פרק לספר שעתיד לצאת בקרוב בארה"ב שעוסק בבעיית הטריכוטילומניה, גם שם אגב, בארץ כל האפשרויות והפתרונות, לא תמצאו את התשובה - לא ממני ולא מאף אמריקאית שחובשת פאות והייר-באנגלז, כמו שהן אוהבות לקרוא לזה. ומדוע התשובה אינה קיימת? פשוט מאד, כי התרופה אינה קיימת. אין לנו תרופה, נדונו להתבוסס עם המחלה הזו ועם עצמנו בתקווה שיום אחד נירפא.

אין אצלי "ילדה טובה" ו"ילדה רעה" בנפרד, אני מיש-מש אחד גדול של הכל ביחד, סוג של כאוס קיומי שמנסה להשתלב בהרמוניה עם הקיום של הכאוס (כן, לפעמים קצת פואטיקה לא תזיק). אי אפשר להפריד אותי בשתי תמונות, לא באמצעות בגדים או מבט משוחק. אולי אפשר לאפיין אותם בין מי שאני ביום ומי שאני בלילה - ביום בחורה צעירה שמנסה להשיג את הצלחתה העסקית, ובערבים נערת מסיבות פרועה ומשוחררת. בתמונה הורדרדה אני מיכל, בתמונה הכחלחלה אני גם מיכל. פשוט בתמונות אני מישהי משוללת משריטות, הכל שם בתמונות האלה כל כך מושלם שהייתי רוצה לתלות אותן על הקיר ולחיות לפי המנטרה הויזואלית שלהן מדי יום תוך השתחוות לאלילי המיכל.  הסקרלט שבי היא זו שמחוץ לסט הצילומים, לבד בבית מול המחשב, ששוקלת אם לתת לכם הצצה כל-כך גדולה לעולם הפנימי שלה.

זה לא פוסט מדכא כלל, אל תתבלבלו. זה פוסט שמדבר על יופי פנימי וחיצוני כך או כך. לא משנה איך את נראית - תמיד בעולם הזה יהיה לפחות אדם אחד שיאהב אותך בדיוק כמו שאת (ולא קוראים לו אימא, אימא שלך לא אוהבת אותך כמו שאת עד שאת מוצאת חתן ועושה ילדים), עם כל השריטות, כל הבעיות, כל הדפקטים החיצוניים ומה לא. את יכולה לשבת ולהתחבא מאחורי מסך מחשב ואת יכולה לעמוד מול מצלמה ולעשות פוזות כאילו אין מחר, בסופו של דבר מה שיוצא ממך תלוי רק בך, וככל שהוא עמוק ונכון יותר, כך יותר אנשים יוכלו להתחבר למי שאת באמת.

ושום מילה על הבושם עצמו, את זה אתן מוזמנות לבדוק בעצמכן בדרכים הבאות:

1. כתבי על הסקרלט שבך בבלוג שלך ותוכלי לזכות בבושם במתנה. יש לי בושם אחד לחלק במתנה לגמרי לגמרי לאחת מן הקוראות שמרגישה שהיא מזדהה עם מה שכתבתי. מה צריך לעשות? פשוט וקל - ואפילו כיף. יש לך בלוג? נהדר. אין לך? לא נורא, תוכלי להשתתף בתחרות גם דרך הנוטס בפייסבוק או לפתוח בלוג פה אצלנו על קורקי.נט. כל שעלייך לעשות הוא לצלם את עצמך ב-2 תמונות, כפי שמופיע פה אצלי מעל - האחת שתציג את הצד הרך, הנעים והתמים שלך, והשניה שתציג את הצד השובב, הנועז והאורבני שבך. כמו כן כתבי מדוע לדעתך 2 התמונות האלה מייצרות את ההבדל המהותי ביופייך הפנימי, ומה עושה אותך לנערת סקרלט. כמו כן הוסיפי את הלוגו של סקרלט לפוסט שלך (שמופיע כאן בצד). לסיום, קשרי את הפוסט לכאן עם כתובת אימייל כדי שאוכל לדעת שהשתתפת בתחרות. הפוסט שאמצא אותו הכי אותנטי והכי אמיתי, יזכה את הכותבת שלו בבושם במתנה. ההנאה שלך מובטחת. שיהיה המון בהצלחה!

2. תוכלי לקבל דוגמית סקרלט מתנה ובושם בהנחה מיוחדת - סמסי את המלה סקרלט ל-6070.

Edited: אוגוסט 30, 2009

אם אין לכם מזגן, הנה כמה המלצות איפה יש

באופן רשמי ועל הנייר ניתן לומר שהסופ"ש הזה הוא למעשה הסופ"ש האחרון של הקיץ - אם זה עבור בני הנוער או ההורים הממורמרים על כך שהם עשו ילדים שגדלו ויצאו לחופש הגדול. עבורנו, אנשי הביניים, החיילים, הסטודנטים, סתם אנשים חסרי מטרה בחיים, הרווקים והרווקות מדובר בסופ"ש האחרון בו מרכז תל-אביב גדושה בדרדקים לאורך יותר מדי שעות היום. מלבד זאת, הקיץ לגמרי עוד כאן. יוצא לי לעתים לנסוע בשעות הלילה המאוחרות עם דוגמן על הקטנוע, כבר די קריר. לעומת זאת בשעות הצהריים אני עדיין ממשיכה להזיע ממקומות שלא יכולתי להעלות בדעתי שהגוף מסוגל לייצר בהם זיעה. לפיכך, לכבוד סוף השבוע האחרון של הקיץ (באופן רשמי), אחלוק עמכם אירועים בהם תוכלו לבלות תחת המזגן הקריר, ועד שתצאו שיכורים אך מרוצים באישון ליל, מזג האוויר כבר יהיה קליל.

הכלבו, יום ו', 28/08 מ-10:00 עד 19:00 ויום ש', 29/08 מ-10:00 ועד 23:00: אוקי, אז אמנם היום כבר שרוף, אבל מחר עוד לחלוטין צעיר. הכלבו הוא שוק מעצבים צעיר, שכל פריטיו נמכרים עד לסכום של 99 ש"ח בלבד. בין המעצבים יהיה ניתן למצוא את שירלי ירושלמי, פלינה, מיידלה, אורלי בורר, שלומית אופיר, דנה סידי, ula, Ginger, Le-sac.com, סיון אורן - So! , Absece , Mar jewelry, Pupil, morVEyos, Eva Teffner, Duende, אנומליה, איולה, לידיה רנר, fauna&flora, מירב לב רן, אמנון ורד, מיטל טולדו, DN, אורית חדד, אורית ברזילי, forte art design , L&J , I Glam, לליב שלו ועוד רבים וטובים. מארגני האירוע מבטיחים שהפריטים באירוע עברו בדיקה קפדנית כדי לוודא שאף אחד מהם לא ברמה ירודה ולשים דגש על העובדה שזול זה לא זבל. הכניסה לאירוע תעלה שקל אחד בלבד, מה שאומר שכל אחד יהיה יכול לצאת מהשוק עם פריט אחד לפחות, שבמקרה הזה יעלה לא יותר מ-100 שקלים. שווה כל כיס, ואם 100 שקלים זה כל מה שיש לכם, תשתדלו לקנות פריט שאין בו כיסים.

מועדון האומן 17, אברבנאל 88, תל-אביב.

מסיבה בסגנון חופשי, יום ו', 28/08, החל מ-23:00: אני לא יודעת מי עדיין מאזין לרדיו, אני רק יודעת שיצא לי להתראיין לכמה כאלה השבוע. למרות זאת, לא יצא לי להתראיין השבוע לתחנת הרדיו הכי שווה בתל-אביב, שהיא למעשה 106 אף אם, כנראה בגלל ששם מוסיקה טובה הרבה יותר חשובה ממשחק מקדים. החבר'ה של 106 חוגגים 14 שנים להיווסדם, והמסיבה הזו היא חלק מהחגיגות. מי שלא מכיר את 106, או נוסע צפונית לרמה"ש ופשוט לא יכול לקלוט את התחנה הזו, לא יודע שמדובר בתחנה עם גוון מאד אלטרנטיבי. בין ים הגל"צ, השמל"צ והפלייליסט, ישנו אי קטן של נחת עם מוסיקה טובה, מגניבה ומחתרתית. המסיבה הזו תתקיים הערב בקולטור קלאב בתל-אביב, הכניסה תעלה 30 ש"ח ותהיה מחולקת לכמה מפלסים. 106 חמודים, אז שווה לפרגן להם.

קולטור קלאב, הארבעה 16, תל-אביב.

מסיבת ניינטיז, יום ש', 29/08, 21:30: ליין חדש ללימה לימה יתחיל להיתזז לו בערבי השבת. הכניסה חופשית לחלוטין ותתבסס על מיטב להיטי ההיטמנים למיניהם. כמי שגדלה במסיבות כיתה שתמיד הסתיימו בבכי, עבורי זו עוד נוסטלגיה כואבת, ודרך לבצע תיקון נאות לעברי הצורב. מסיבה בגוון שפונה לכל הג'נדרים באשר הם. צח זמרוני יתקלט. יהיה להיט.

לימה לימה, לילינבלום פינת הרצל, תל-אביב.

סאנדיי סקול, יום א', 30/08,  החל מחצות: רבות נכתב פה כבר בעבר על החבר'ה של אנדרגראונד אקספריינס, אך מעולם לא יצא לי עוד לכתוב על ימי ראשון ולכן לא להמליץ באופן רשמי על הליין החביב עלי בתל-אביב לבילוי באמצע השבוע. עד כה הסאנדיי סקול היה מתרחש ב"חתול והכלב" ולפני שבועים ביצע רילוקיישניזציה לעבר הפינגווין. מסיבה מעולה שתסגור לכם את הקיץ נהדר, כיוון שהבנות טובות מראה, והמקום אינו צפוף כיוון שכל הביג שוטס דמיקולו מימי חמישי ושישי חוזרים לעבודות המשעממות וחסרות ההשראה שלהם. כל מי שמגיעה במדי בית-ספר, חשופים או לאו, זוכה במשקה חינם. הכניסה, כמובן, חינם לחלוטין.

הפינגווין, יהודה הלוי 43, תל-אביב.

שיהיה לכולם סופ"ש קסום ותשתדלו לא לדחוף קרטיבים לשום מקום שאני לא הייתי דוחפת. זה לא שהקונספט לא נשמע נחמד, אבל אני לא חושבת שיש מה לעשות עם חריצים בניחוח לימון או דובדבן.

Edited: אוגוסט 28, 2009

הרכש החדש לאופניים שלי

היום הלכתי לי להנאתי ברחוב הירקון וחלפתי על פני חנות אופניים. מול עיני התגלו אופניים של ילדה קטנה עם בובת צפצפה מהממת של הלו קיטי. נכנסתי מייד לחנות ודרשתי לקבל אותה. על אף סירובם של המוכרים שאמרו שהילדה הקטנה שתקנה את האופניים לא תוכל להנות מהם באופן מלא, התעקשתי שאני חייבת לקבל אותה ובלעדיה לא אוכל להנות מהאופניים שלי באופן מלא. בסוף הם התרצו. דברים שקונים בעשרה שקלים ולגמרי עושים לך את היום:

תגידו שלום לחברה החדשה של דולי

Edited: אוגוסט 27, 2009

ותודה לערוץ 10 שעזרו לי לשרוד את יום שלישי

אם עוד מישהו אחד יגיד על העונה החדשה של הישרדות ש"נראה שהולכת להיות עונה סוערת במיוחד", באימא שלו, אני אדקור אותו בטחול. ניכר שערוץ 10 הצליחו להחדיר היטב למוחותינו הפצפוניים שהצטמקו גם כך בזכות הטלויזיה את הסלוגן האלמותי שהם הדביקו למה שמתעתד להיות עמוד התווך הכלכלי של ערוץ 10 בסתיו הקרוב. אז כן, ראיתי את פרק הבכורה של הישרדות 3, וכן, זה היה בלי פרסומות, וכן, עדיין לא עשו פיין קאט לסאונד, אבל למי פאקינג אכפת?!  העיקר שאני, גרוסברג מיכל, הצליחה להשיג את המסג' המליון שלה לקיץ זה בחינם! אז איך בעצם אני מקבלת את כל המסג'ים האלה בחינם? התשובה פשוטה למדי - פשוט יש לי בלוג. אז קוראים יקרים, הגיע הזמן להרים את האצבעות ולהקליק כאן, לפתוח לעצמכם בלוג ולהתחיל לטנף את הרשת. זוהי מערכת הבלוגים שלנו כאן על קורקי.נט - מדובר בפלטפורמת וורדפרס שמאפשרת לכם כמו כן לבחור עיצובים מדליקים כמו העיצוב שלי.

אז למה בעצם שלשום קיבלתי מסג' בחינם וראיתי את הפרק הראשון של הישרדות 3 לפני כולם? בין מלאן הפעילויות ששלשום ביניהן התרוצצתי למען הבלוג היקר שלי, הזדמן לי גם להגיע למפגש הבלוגרים ה-11 של ערוץ 10 שהיה ללא ספק הכי מושקע והכי גדול שאי פעם מחלקת הניו-מדיה ואינטראקטיב של ערוץ 10 הפיקה. אספתי את כנופייתי המהממת דוגמן, פרוזן מאי ושרון ממם, ועלינו לאוטובוס של ערוץ 10 שהרגיש לגמרי כמו טיול שנתי - רק עם הרבה מאד גיקים מהאינטרנט. אפשר היה לקרוא לזה - האוטובוס של כיתת המחוננים אפילו. כיאות לילדים המגניבים של הבלוגספרה התיישבנו במושב האחורי ועשינו הרבה רעש והשתדלנו לא להשתמש במשפט "זה מצריך טוויטפיק", כי בכל זאת - לשם שינוי כשבלוגר עוזב סוף סוף את המחשב שלו, מוטב כי ידבר על דברים שקורים בעולם האמיתי ולא רק בבלוגספרה. האמת היא שזה מזכיר לי את הפרק של "גולשים בזמן" (כן כן קאלט הניינטיז הזה!) שהיה בעל תימה מאד סייבר-פאנקית, שעסק בחלוקת המעמדות של העולם אליו קווין וחבריו גלשו - אנשי האונליין, בעלי הצווארון הלבן, ואנשי האופליין, שהם פאנקיסטים שחיים ברחובות ומנותקים מהרשת. סוג של תאוריה נחמדה על איך עולם מקביל היה עשוי להיראות בעתיד. אצלי הפנטזיה הסייבר-פאנקית מתארת עולם בו אנשים מחזיקים למעשה את המחשב בצ'יפ מיוחד בתוך ראשם וכך נגלוש באינטרנט. אפילו כתבתי על זה פעם תסריט, על גבר ואשה שנמצאים על אדמת הירח וצופים בזריחת כדור הארץ, הגבר שקוע בסוג של מונולוג קורע לב על אהבתו לבת זוגו, ואילו היא באותו הזמן נמצאת באמצע סייבר-סקס סוער עם החבר הכי טוב שלו, כל זאת כמובן במחשב שבתוך ראשה, וברגע שהוא מציע לה נישואין הוא נוכח לגלות שהיא באמצע אוננות מוטרפת.

אנחנו מכוסי עיניים, לא, אנ'לא נהנית מזה.

אז עד שהעולם שלנו יראה כך, כנראה עדיף להתרכז בהווה, או בעבר הקרוב. האוטובוס של ערוץ 10 הסיע אותנו ליעד סודי אותו סרב לחלוק איתנו עד הגעתנו ליעד. נסענו לאבן יהודה שאני אפילו לא בטוחה שאני יודעת איפה זה (טוב, לא צריך להגזים, משהו עם נתניה, כן? זכור לי שבתחילת שנות ה-2000 היה ניתן לרכוש במושבים הסמוכים כבשים קטנים ב-13 ש"ח בלבד לחתיכה). עינינו כוסו במטפחות שחורות כפי שמופיע בפרומואים של הישרדות והובלנו איש איש אל המיקום הסודי בו התרחש מפגש הבלוגרים. באיזשהו שלב בו עיני היו מכוסות אני משוכנעת שחשתי את ידיו הגדולות של איתי צמיר, מנהל הניו מדיה ואינטראקטיב, עוטפות את זרועי. זה היה נחמד.

המקום אליו נלקחנו היה בית מרגוע וספא בשם פסיפס ספא. במקום קיבלו אותנו בעלי המקום שהיו מקסימים ונחמדים וצוות ענק של מסג'יסטים שהיו מוכנים ומשומנים לעסות את שרירנו עד רדת החשכה. כמו כן היו פינוקי בופה שהיו מעולים וזה היה בדיוק הדבר שהייתי הכי צריכה אחרי היום המטורף הזה שעברתי (טלפונים עם כל העולם ואחותו וצילומי אופנה לבושם החדש של קשארל שיעלו בקרוב מאד כאן לבלוג).

דוגמן ואני מתרגעים

"זה מצריך טוויטפיק!"

אז תחילה כמובן זללתי מכל טוב ואחרי כן קצת השתכשכתי בבריכה. אחרי שסיימתי לנצל את הנ"ל עברתי לקבל מסג'. נכנסתי לביתן שהיה רשום עליו מסג' שוודי וברקמות עמוקות אך המעסה שקיבלה את פני כלל לא עסקה במסג'ים הללו. אמרתי לה שעבר עלי יום ממש קשה ושאני חייבת שהיא תחפור לי בשרירים עד שאני אשתנק ואפרפר לה על מיטת המעסים. היא הציעה לי מסג' סיני כלשהו וחפרה לי את הצורה. יצאתי רגועה ומרוגשת הישר להקרנת הפרק הראשון של הישרדות. מה אומר על הסדרה? לא יודעת. טוב, אולי אני תיכף אדע, נראה איך המלים יזרמו לי. אני בכלליות לא צופה בטלוויזיה כיוון שאין לי אחת ובעיקר אין לי זמן (הדבר האחרון שצפיתי בו בטלויזיה היה פרשת דודו טופז ולפני כן הפרק במחוברות שאני משתתפת בו במחוברות - וזה פחות או יותר הדברים היחידים שראיתי בטלוויזיה החודש). הישרדות היא תוכנית ריאליטי שלא התחברתי אליה יותר מדי כי היא מתעסקת בדברים שאני לא יודעת לעשות, כמו להיות חזקה או לרוץ מהר או לדרוך על אנשים בדרך (אוקי, הלדרוך נכנס תחת דברים שאני לא רוצה לעשות). הפרק לכשעצמו עשוי באותה תבנית רגילה של ריאליטי, והישרדות בפרט. זה מדהים איך זה נראה כאילו ההפקה התאמצה למצוא את האנשים שהם הכי קלולס. ככל שהעונות של הישרדות עוברות, זה מתחיל להיראות כאילו ההפקה מתרכזת בלמצוא אנשים שהם כמה שיותר קרובים לקלולסים

האמריקאים שמשתתפים בריאליטי (והדוגמא הקיצונית לכך היא "שוט אוף לאב" עם טילה טקילה, האשה והכריזמה של דיקט, בה 40 גברים ונשים מתחרים על ליבה). כן, המתמודדים בעונה הזו הם מטופשים במיוחד ומתמחים בלשחרר לאוויר משפטים מטופשים במיוחד. כמו כן, גם כל אחד מהמשתתפים מהווה טייפ קאסט בפני עצמו - אם זה עורך הדין המסוקס והחתיך והחזק, החננה ממוקד השירות שחיה בתוך ספרים (שהיא מקסימה מקסימה מקסימה!), הדוגמנית הטפשה, הרווקה המיואשת, הנכה שעושה את הבלתי יאמן וכו' וכו'.

עייפות אך מרוצות. תודה לערוץ 10 שחסכו לי כביסה.

בסוף הערב חזרנו לתל-אביב, באוטובוס חזרה הביתה חלקתי עם פרוזן את שעובר על עולמי הפנימי. הימים האחרונים הופכים אותי לסוג של סינתזה חדשה בכל מה שנוגע לעולם האינטרנט, ומי שצריך להבין מבין. אין ספק שלערוץ 10 יש חלק גדול בכך וסביר להניח שבלעדיהם לא היה קורה לי כל מה שקרה לי בשנה האחרונה בתחום האינטרנט. לטוב או לרע? רק ימים יגידו.

אה, כן, ולגבי הישרדות, אתם יודעים - עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא, וזה; נראה שהולכת להיות עונה סוערת במיוחד.

הישרדות, מדי יום רביעי ושבת בשעה 21:00, ערוץ 10.

Edited: אוגוסט 27, 2009

בשביל דו-קיום צריך משחק מקדים

החיים שלי ביומיים האחרונים הפכו לטירוף מוחלט. אתמול הטלפון שלי לא הפסיק לצלצל ותיבת האימייל שלי הוצפה בעשרות אימיילים מאנשים רבים ששמעו על התנועה לקידום המשחק המקדים וגם כמובן מעיתונאים שרק רצו לשמוע עוד על ההפגנה והתנועה ומה מטרותיה. אחרי הפרסום בוואי-נט לא אחרו לבוא גם שאר הפניות: כתבו עלינו גם בישראל פוסט, התראיינתי בשלוש תחנות רדיו, עלה אייטם ב"היום שהיה" בערוץ 10, התעניינו גם בשלומנו מאקו (ברשת ובטלויזיה) וערוץ 9. כמו כן התנועה כל כך הרעישה שכתבו עלינו בבלוגים בחו"ל ואפילו קיבלתי בקשה לראיון מעיתון שוויצרי! לא אתפלא אם בקרוב תתפרסם כתבה באיזה עיתון שוודי שינפיץ כי התנועה לקידום המשחק המקדים בישראל סוחרת בגפיים עליונות של פלסטינים כי הגברים הישראלים פשוט לא יודעים מה לעשות עם שלהם.

כמו כן ישנו עדכון קטן אך חשוב: התנועה לקידום המשחק המקדים נמצאת בשיתוף פעולה עם חברת דורקס. כן, כן. אלה שעושים קונדומים וכל מיני מוצרים מגניבים לשיפור חיי המין. הסיסמא שלהם היא "לשיפור המין האנושי" והם מאוד מחוברים לתנועה ולאג'נדה שלנו. הפתעות ופרטים נוספים יגיעו ממש ממש בקרוב.

ובאשר לכן הבנות, מה אתן עשיתן היום לקידום המשחק המקדים? האם הצטרפתן וצירפתן חברות נוספות למאבק? כמה גברים חינכתן שמשחק מקדים זה לא מושג בכדורגל ביומיים האחרונים? אנחנו צריכות להמשיך ולהיאבק על זכותנו הטבעית וההיסטורית לגמור. כי בכל זאת, לא סתם הקמנו את מדינת ישראל לפני 60 שנה. לא באנו הנה להישאר יבשות כמו אקליפטוסים בביצות, אלא ליהנות ולהירטב!

אפרופו הקמת מדינת ישראל, בקריאת אחד הבלוגים בחו"ל היה דיון סביב העובדה שבישראל, מדינה שמוקפת במדינות איסלאמיות שמאד מגבילות את הנשים שלהן, הנשים משוחררות מספיק כדי לקום ולהפגין בכזה נושא. עלתה לי מחשבה משעשעת; מישל וולבק, סופר מדהים ופילוסוף משעשע, כתב בספרו "אפשרות של אי" על כך שדת האיסלאם בסופו של דבר תתמוטט בגלל הפלסטיניות שקצו בטיפוח שאהידים והחלו לקנא בשכנותיהן הישראליות  והחליטו להתחיל להזדיין בחופשיות (מילים שלו). אני לא יודעת אם השמועה על ההפגנה שלנו הגיעה עד אחת מהגדות, אבל אם כן, מאד אשמח לקחת חלק בידיעה שוולבק צדק, ולא כי אני רוצה שהאיסלאם יתמוטט או משהו כזה חלילה, אלא כי וולבק באמת סופר אדיר וכי גם לפלסטיניות מגיע משחק מקדים.

בכל מקרה, היכנסו לאתר שלנו - http://www.4play4u.co.il והצטרפו למאבק. הרימו את קולכן כפי שהייתן רוצות להרימו במיטה - כי אם תתנו לו ישר להיכנס, לא יהיה משחק מקדים.

Edited: אוגוסט 26, 2009