רות קופצת לבקר בבלוג ומשאירה לי תחתונים למזכרת

שימו לב! סנסציה בבלוג של מיכל! פוסט אורח של החברה הכי טובה שלי. אתם מוכנים???

אהלן! אני רות, החברה השווה של מיכל שפלשה לבלוג שלה כדי לשאוף קצת כוח ורוד וגם כדי לספר לקוראיה הנאמנים על הרגעים האיכותיים שביליתי עם בעלת בלוג זה בשבוע האחרון ולגרום לכולכם לקנא בי על כך.

אחרי אין ספור הברזות וחוסר תיאומים, שיני בינה סוררות בפיה של גרוסברג המארחת שלי פה בבלוג, הצלחנו אני והיא להיפגש ולהעניק אחת לשנייה שעה מהכישרונות שלנו במסגרת הפרויקט החדש של קוטקס. (זוכרים? בבלוג שלי סיפרתי לכם על האתר של קוטקס הקורא לנשים שבנינו להעצים אחת את השנייה באמצעות החלפת כישרונות בין הבנות באתר).

היא תספר לכם בבלוג שלי (כאן וכאן וכאן) על הפטנטים החביבים שלמדתי את מיכל לעשות בפוטושופ שהופכת כל אישה חזקה לכוכבת הורסת. אבל נדמה לי כי הכישרון שמיכל העבירה לי הוא בעל ערך רב יותר ועל כך אני אסירת תודה. תודה תודה תודה.

מיכל שלומדת בבית ספר לקולנוע עם תקציב מעט יותר גבוה מהבלאי שאנחנו קבלנו באוניברסיטת תל אביב עברה בשנה הראשונה ללימודיה קורס לצילום בשחור לבן וספרה לכם על זה פה בבלוג שלה. כמו בכל דבר הפכה מייד לדבר הלוהט ביותר בכיתתה. לכן מאוד שמחתי שאם יש מישהי שתלמד אותי את אומנות הצילום בשחור לבן זו דווקא היא.

בשל אופי הצילומים היינו צריכות להיפגש דווקא באור היום, זו הייתה בעיה קשה מאוד בשל העובדה שאת רוב שעות האור בחיי אני מבלה מאחורי מסך מרצד בעבודה זו או אחרת. בסופו של דבר הצלחנו להיפגש והתחלנו להקליק על המצלמה. לאחר שעות רבות של צילומים ועוד שעות רבות בחדר החושך, יצאו לנו גם כמה תמונות (שיעלו בקרוב, ברגע שנניח ידינו על סורק תקין). אני לא בטוחה שעתידי נמצא בעולם הצילום עם היד הלא יציבה שלי וחוסר היכולת שלי ליצור פריים אחד נקי, אבל תשפטו אתכם כשתראו את התוצאה.

אז מה למדתי מהשבוע הזה? שחתולים זה שיאו ממש ארטיסטי אבל הם זזים הרבה, שהומלסים לא אוהבים שמצלמים אותם ושמיכל משום מה לא מסכימה להצטלם בעירום שחור-לבן אפילו למען מטרה נעלה זו.

מיכל – ציפיתי ממך ליותר.

רות סגל, בת 26 מתל-אביב, מחזיקה בחבר שווה במיוחד ועובדת בעבודה שאין בה טלפונים. תבקרו בבלוג שלה.

אתם מוזמנים להקליק כאן כדי לקרוא את הפוסט האורח שלי בבלוג שלה.

מיכל בימים ורודים יותר

Edited: דצמבר 30, 2009