תפוחי אדמה בניחוח ניו-מדיה

לפני חודשיים ישבתי עם חבריי ללימודים כדי לעבוד על הפקות שונות. בדר"כ כשיש לנו ישיבות הפקה קשה לנו להימנע מלדבר על כמה הלימודים שלנו במכללה יקרים (בין 20 ל-27 אלף שקלים בשנה), ומנסים להעלות רעיונות כיצד אפשר לעשות יותר כסף כדי לממן את הלימודים. אמרתי להם - חברים, יש לנו ציוד, יש לנו את הכלים המקצועיים, בואו נעשה סרטונים קצרים לאינטרנט משולבים בתוכן שיווקי. אני מכירה את האנשים הנכונים, אני יודעת מה צריך לעשות כדי לממש את זה, כל מה שצריך זה תעוזה, קריאייטיביות ולהפסיק לעשן כל-כך הרבה. החברים שלי הרימו עלי גבה וחשבו שהרעיון שלי מטופש. מדוע הם חשבו שהרעיון שלי מטופש? אהה, לזה יש כמה סיבות! ראשית, כבר שנים מדברים על תחום הניו-מדיה והמרת הפורמט הטלוויזיוני אליו שלכאורה אמור לשנות את חיינו אבל בעיקר הוא עדיין לא קורה. שנית, הם לא מבינים הרבה באינטרנט. (הרצאה בנושא הניו-מדיה בלימודים גררה את התגובות הרגילות של "שוב מיכל הפלוצה מדברת עם המרצה על מושגים שאף אחד לא מכיר בזמן שאנחנו נחרנו להנאתנו.") שלישית, הם מעשנים יותר מדי.

את ההשראה לרעיון שאבתי בזמנו מסדרת האינטרנט "הבייביליס בייבס" שרצה באתר פליקס לפני כמה חודשים בשקט בשקט (כקמפיין שיווקי לבייביליס) וסדרת האינטרנט "פיני" שנראתה מבטיחה מאד בנובמבר אך ככל הנראה נגנזה אל הלא-נודע והסתיימה אחרי שני פרקים בלבד. (יותר זריז מירידתה של "משפחת קומיצ'לי" מלוח השידורים!) יתכן אפילו ש"פיני" נכשלה כיוון שלא היתה מאוגפת בחסויות או מותג שיתמוך בה כלכלית.

לאט לאט (ממש ממש לאט) מותגים בארץ מתחילים להבין את הגליק הגדול ומתחילים לממש את תחזיות הניו-מדיה הלכה למעשה. בחו"ל זה כבר מזמן לא כזה ביג דיל. למעשה, בחודשים האחרונים נכנס לשוק אפילו שחקן חדש יותר שנקרא ARG - אלטרנטיב ריאליטי גיימז; סרטוני יו טיוב שמפעילים את הצופה לעבור בין סרטונים לסרטונים באמצעות משחקים שכוללים תיוגים וקישורים. דוגמא אחת לא שיווקית לכך היא "Choose A Different Ending", קמפיין חברתי למיגור האלימות. דוגמא שניה, כן שיווקית, היא לסדרה "דקסטר" בסגנון "איפה אפי?". הקמפיין עלה במקביל לעלייתה של העונה הקודמת במטרה לקדם אותה. לפי איך שאני רואה את זה, בישראל הדרך מכאן ועד לקמפיינים בסגנון הזה קצת רחוקה, אם כי מי יודע - אולי הפוסט הזה יהווה קטליזטור ועוד חודשיים מפה אני אגיד "שיט, הייתי צריכה לעשות את זה קודם!".

מהבחינה הזו אין פלא שחברת The Box מרגישה חלוצה בתחום. בארסנל של החברה נמצאת סדרת האינטרנט והסלולר "סלבס", שבזמנה הצליחה לעשות הרבה רעש ביחס לסדר הגודל של הקהל שצורך ניו-מדיה באינטרנט ובסלולר בארץ וגם הצליחה לחצות את הגבולות הללו אל קהל יותר הטרוגני. כעת The Box חברו אל עלית וביחד יצרו את סדרת האינטרנט הקומית "קרטושק'ס". הסדרה מספרת אודות יוני, בחור במושב שמאוהב באפרת שבכלל אוהבת ספורטאים. אביו של יוני, אפרים (תומר שרון) חוזר אל חייו אחרי שנטש אותו ומחליט לאמן אותו לקראת אליפות הקרטושק'ס שמתקיימת במושב כדי לזכות בליבה של אפרת.

הסדרה נשענת על המוצר תפוצ'יפס ועם זאת נמנעת כמעט לחלוטין מלהזכיר אותו בתכניה. למעשה, מבחינה זו אפשר להתייחס לעלית כאל גוף שידור בכל הנוגע לפורמט ואופן ההפצה שלו. הסדרה עצמה מהווה חלק מקמפיין מקיף לתפוצ'יפס בכלל המדיות בו הושקע 2.5 מליון ש"ח. ב"קרטושק'ס" ספציפית הושקעו חצי מליון שקלים - סכום שלא היה מבייש תקציב של סרט פיצ'ר עשור אחורה. ביום א' האחרון הוזמנתי להשקה של הסדרה במשרדי החברה כדי לצפות בחלק מהפרקים בסדרה. אני חייבת להודות שאני מעט התאכזבתי מהפרק הראשון ובמסגרת גודל התקציב ציפיתי לקבל יותר, אך הפרקים שהגיעו אחרי כן השתפרו לאין שיעור ואפילו אני פכפכתי גאגים לאוויר.

"קרטושק'ס" גורמת לי לתהות, האם זוהי סנונית להבא לבוא בתחום הניו-מדיה, או שמא חברות מסחריות ומותגים ימשיכו לשקשק ולהיצמד אך ורק למדיה הישנה? אני אשית מקווה שכן, יש לי לימודים לממן.

אם אהבתם ונהניתם מהסדרה או שבא לכם לרשום כל דבר העולה על דעתכם לגביה, אתם מוזמנים להצטרף לעמוד האוהדים בפייסבוק ולחלוק את אשר על תפוח האדמה או הלב שלכם.

זהירות, ספוילר

Edited: פברואר 23, 2010

זאת לא תרבות, בואו נעשה ריבוט

לפני חודשיים בית הספר למשחק אימפו הרים את תחרות ופסטיבל "אימפרו אקשן" הראשון, במסגרתו יוצרים השתתפו בהפקת סרטים קצרים בליהוק שחקני שנה ג' של בית הספר. יצא לי להשתתף באחת ההפקות כמפיקה בפועל, אותו ביים שמעון ראיצ'יק (שבשנה שעברה זכה בפסטיבל "צו 8″ על סרטו "שניים" והכוכב ההורס שלי מהסרט הראשון שביימתי "סיפורו של שמעון"). הסרט נקרא "ריבוט", משתתפים בו טל מור-חזן, אודי אייזנקוט וגלעד גיא, כולם תלמידי שנה ג' כאמור. את הסרט צילם נטע מאיר. עם הסרט הגענו לגמר - 12 סרטים מתוך ה-34 שהוגשו. אתם מוזמנים לצפות ולהגיב.

http://www.youtube.com/watch?v=wmMhcHGkMtg

Edited: פברואר 21, 2010

"היפה והחנון" 2 - הצצה לאודישנים

אז חיכיתי בינתיים בשקט יחסי בעניין האודישנים של היפה והחנון 2 עד שיעלה האייטם בנענע10, שמחה לבשר שהיום הוא עלה סוף סוף. בשבוע שעבר נבחרתי ביחד עם בלוגר נוסף, מעיין יחבס, לשפוט באודישנים של היפה והחנון 2 ואין ספק שזו היתה חוויה מרתקת בעיני. אני חושבת שהחלק הכיפי העיקרי היה עבורי דווקא העובדה שהכרתי המון אנשים בשטח. המפיק הלוגיסטי של העונה החדשה, רגב, הוא אחד האנשים היותר אהובים עלי (והיה הממונה עלי בהפקה של "הרווק"). הוא ואודי לוי ממחלקת המדיה ואינטראקטיב של ערוץ 10 עזרו לי אפילו בצילום מספר קטעים לדוקו שלי על הבלוג (המון תודה!) שאני צפויה לסיים את צילומיו ולהתחיל לערוך אותו בימים הקרובים. האולפנים בהם התקיימו האודישנים שייכים למורה התותח שלי לעריכה, הקטור (שבסוף הסכים לתת לי את החגורה הורודה אבל התביישתי לקחת אותה), שהופתע מאד לראות אותי במקום ושאל ספק בזלזול ספק ביראה אם אשכרה באתי להיבחן באודישנים.

גם מעיין וגם אני סטודנטים לקולנוע. הוא לומד בשנה ג' באונ' ת"א ואילו אני בשנה ב' במנשר. אין ספק שעבור שנינו האודישנים מהווים חיבור מעניין במיוחד לתחום בו אנחנו מעוניינים לעסוק בסופו של דבר. אמנם תכניות ריאליטי אינן יושבות תחת אותה הגדרה כ"סוגת עילית" אבל, ואני מתנקה מכל יצר פלצנות של סטודנט ממוצע לקולנוע, ברור שמי שרוצה לעסוק בתחום חייב להיות בעל ראש על הכתפיים ולהבין שלצד האמנות והרוח אנחנו חיים בעולם שחייבים להתקיים בו ממשהו חומרי מאד בתעשיה הזו. לא יצא לי להכיר לעומק הרבה אנשים במשרד ההפקות של "היפה והחנון" ("הישרדות", "הרווק" וכו'), אבל הרושם שהתקבל בעיני הוא שזה בהחלט סוג האנשים שעובדים שם. בסופו של דבר אני לא רואה את עצמי מתעסקת בקולנוע באופן קבוע - העבודה היא מאד קשה ולרוב גם לא מתגמלת מספיק בארץ. דווקא כן רואה את עצמי משתלבת בתחום הטלוויזיה ואף בקריצה יותר לתחום הניו-מדיה - בכל מה שנוגע לתכני וידאו באינטרנט וסלולר, שבעיני שם טמון העתיד האמיתי לפחות בשנים הקרובות.

ההתנסות ברמת הפרה-פרודקשן; תחקיר ואודישנים בעיני היא התנסות שעבור סטודנט לקולנוע חשובה מאד ואני שמחה שנפל בחלקי לעבור את החוויה הזו. למדתי ממנה הרבה על התנהלות בפרה-פרודקשן וברמת תחקיר בתחום הריאליטי, שאמנם זה משהו שאני לא לומדת במנשר ומעיין בטח לא לומד באונ' ת"א "על יבש". אז המון המון תודה לכל האנשים שבזכותם התאפשרה לי החוויה המרתקת הזו - החבר'ה באבוט-רייפ-המאירי ומחלקת המדיה ואינטראקטיב של ערוץ 10. הנה האייטם שעלה בנענע10 היום:

http://www.youtube.com/watch?v=4xbPRizz9z4

http://israblog.nana10.co.il/tblogread.asp?blog=468624&blogcode=11595339

http://beautygeek.nana10.co.il/Article/?ArticleID=700132

רוצים להירשם לאודישנים של "היפה והחנון" 2? אפשר כאן!

Edited: פברואר 17, 2010

אל תצטערי, תצתערי.

בהמשך לקמפיין של חברת VICHY למוצרי אנטי אייג'ינג והצערת העור, קיבלתי להתנסות את המוצרים שלשמם נועד הקמפיין על מנת לכתוב עליהם ביקורת. מי שמכיר אותי לעומק יודע שאני מנהלת אורח חיים הגייני שלא רחוק מגבר. אני מתקלחת כל יום, זה כן, משתדלת אפילו פעמיים ביום ובקיץ אף שלוש, אך עם זאת בשאלה המכרעת עת סיום הסבון האם להשתמש בשמפו או שמא יהיה זה חטא נורא, השימוש בשמפו מנצח כי אני מה זה עצלנית. בדיאדורנט אני משתמשת בכורח. אני אוהבת את הריח שהגוף שלי מייצר ללא שימוש בדיאודורנט אבל חוששת שהאחרים סביבי לא. קרמים ללחות זה אאוט אוף דה קוושטן. אני אוהבת להשתמש באלה של קרמה לעתים רחוקות רק כי הם מריחים נהדר - אבל אני ממש לא מאמינה ביכולות קוסמטיות של קרם שעלה לי 15 שקלים. ב-2005, אחרי שקיבלתי  ערכת פילינג לכפות הרגליים מבלייזר על "הבת של השכן" קצת התביישתי להודות שאין לי מושג מה לעשות עם זה - טיפול פדיקור קיבלתי רק פעם אחת בחיי, וגם אז אבא שלי היה זה שהכריח אותי לעשות אותו. מתעבת בשמים (פרט לבושם ישן של אסתי לאודר שנקרא וייט לינן וסקרלט שקיבלתי במסגרת הקמפיין של קשארל, שבלי קשר לקמפיין הוא באמת מעולה). מעולם לא ביקרתי אצל קוסמטיקאית והאמת היא שאני די בסדר עם העובדה שאני דובון צמרירי. בגיל ההתבגרות לא סבלתי מאקנה ורק לפני שנתיים גיליתי שיש דבר כזה שנקרא סבון שמיועד במיוחד לפנים. ממעטת לענוד תכשיטים או למרוח לקים (וגם אז זה יהיה שחור או ורוד, או שחור/ורוד), ומגיל 18 עד לפני שנה נהגתי להתאפר בכבדות (ולא הייתי משהו בזה), היום אני מסתפקת באייליינר וקונסילר אם צריך, ולהתאפר רק לאירועים מיוחדים או אירועים שאני יודעת שיהיו בהם מצלמות. בניית ציפורניים עשיתי רק פעם אחת בחיי, אבל הסרתי את הבניה אחרי פחות משעה (איך אפשר לגלוש בפייסבוק עם ציפורניים ארוכות?!) ומניקור עשיתי רק פעם אחת בחיי ב"מסיבת הרווקות של הרווק". באופן כללי אני אשה גרועה - לקפל בגדים ולהחליף מצעים למדתי רק בגיל 18 מאימו של האקס שלי, אני שונאת לנקות ולשטוף כלים, אני מבשלת מעולה אבל נמנעת כי אחרי זה צריך לנקות. בואו לא נדבר על תפירה, כי חבל שכפתור המעיל המיותם שלי ישמע איך אני מרכלת עליו ששלוש פעמים כשלתי בתפירתו. הוא יתבאס. אני לא יודעת לקלף ירקות כי סכינים משוננים מפחידים אותי מאד. אבל מה, אני מיכל שאוהבת להיות מעל ואני יודעת לעשות כביסה בת זונה. הנה. פיציתי על הכל.

באשר לדעתי האשית על מוצרי אנטי-אייג'ינג בכלליות - אני לא קונה את זה. כאילו, גם לא פיזית וגם לא מנטלית. אשה שרוצה להיראות צעירה יותר בגיל בוגר יותר (וזה גיל שמשתנה בעיני כל אדם בנפרד, לדעתי נשים יכולות להיראות מדהים גם בגיל 50 מבלי לעשות דבר, הכל תלוי באורח החיים) - שתעשה מתיחת פנים, אני יכולה להמליץ על רופא נהדר שבעצמו ריסק לי איזה איבר בפרצוף ועשה עבודה מעולה. בניתוחים פלסטיים אני דווקא מאד תומכת, בעיקר אם מדובר במשהו שממש נמצא בגדר המטריד ומוריד את הבטחון העצמי. בעיני, כל ממרחי הקפה לעיניים למיניהם או קרמים שמבטיחים תוצאות בין-ליל, מדובר במסחטת כספים שמעניקה חלומות ריקים ומקומטים. אז כן, הפוסט הזה מיועד לבנות שאוהבות לטפח את עצמן מהבחינה הזו, ולא לבנות שמרגישות בדומה אלי בעניין מוצרי טיפוח ו/או האנטי-אייג'ינג, אם כי מי יודע - אולי הביקורת הזו עשויה לשנות את דעתכן.

קיבלתי להתנסות שני מוצרים מהסדרה - הראשון הוא AQUALIA ANTIOX EYES

בהוראות השימוש היה רשום כי מומלץ להתחיל להשתמש במוצר בגיל 25,עם הופעת הקמטוטים הראשונים. טוב, באמת יש לי קמטים קטנטנים בעפעפיים התחתונים וכבר הרבה זמן לא מבקשים ממני תעודת זהות כשאני קונה סיגריות. אז סבבה, אני זורמת, אם כי מוסרית זה נראה לי מבזה לומר שכבר בגיל 25 יש צורך להתחיל עם טיפולים כאלה זוה נשמע לי כמו תירוץ כלכלי  גרידא. השימוש במוצר אורך כ-21 ימים, בינתיים השתמשתי בו יומיים. אני לא יודעת מה לגבי אפקט הרגעה מידי, ליד העיניים היה לי פצעון קטן שכל פעם ששמתי את המוצר הפצעון שרף לי למספר שניות. אהבתי את העובדה שהמוצר מכיל ויטמין סי טהור, כיוון שאני מאד מאמינה בסגולותיו של הויטמין סי כשומר על בריאות. אני מניחה שבתום השימוש במוצר יהיו לי תובנות יותר רחבות אודותיו. מחיר המוצר נע סביב ה-224 שקלים.

המוצר השני שקיבלתי היה תחליב לחות לעור AQUALIA ANTIOX

במוצר הזה אני משתמשת מזה שלושה ימים. תחילה חשבתי שמדובר בקרם ידיים ורק אחרי יום הבנתי שהוא מיועד בעיקר לפנים, מקריאה מעמיקה של האריזה. אני לא אבזבז זמן, אני אגש ישר לעניין - הקרם הזה נהדר. יש לו ריח ממש נעים והתחושה לאחר המריחה שלו היא לא שמנונית כלל אלא רכה למדי. באופן מיידי העור אכן נראה זוהר יותר והעור חלק ונעים יותר למגע למשך מספר שעות. בכף היד שלי אני סובלת מזה 5 שנים מיבלת (כן! כמו של גברים מחוספסים!) מתחת לקמיצה בעקבות המכשירים בחדר הכושר ונשיאת ציוד קולנועי באופן שלא יבייש אף גברבר מיוזע. בנוסף לכך שהגוון שלה היה צהבהב, החלק הזה בעור הרגיש גם מאד מחוספס. כעת היבלת לא ניכרת כלל לעין - הצבע בכף היד שלי אחיד לחלוטין והיבלת מורגשת הרבה פחות למגע. יצא לי להשתמש כמה סוגים של קרמים לידיים ולעור, וזה הקרם הראשון שנתקלתי בו שבאמת נותן תוצאה. אני ממש מבסוטה על הקרם הזה ובכוונתי להמשיך להשתמש בו. הקאץ' היחיד במוצר הוא כמובן המחיר שלו - המחיר נע בין 185 ל-295 שקלים לשפופרת של 40 מ"ל. מי שאצלה כסף לא מהווה בעיה ומעוניינת במוצר שבאמת עובד, אני ממליצה עליו בחום.

Edited: פברואר 16, 2010

מן הדחי אל הדחיינות

אתמול בוולנטיינס נשארתי בודדה בבית. באיזור השעה 21:00 גם התחלתי להיות רעבה, אחרי שלא ישנתי 32 שעות, לא אכלתי 20 שעות וכל מקום שהתקשרתי אליו להזמין אוכל אמר שהמשלוח בין שעה ורבע ללא עושים משלוחים בגלל העומס. היה גם איזשהו שלב שבכיתי את עצמי לתוך הכרית. היום אמורה להיות לי בחינה בסיפורת עברית בתחילת המאה ה-20, קורס שאני מתחרטת מכל מעודי שלקחתי אותו, כיוון שהוא ראשית מאד קשה ושנית מאד משעמם. (13 יצירות ורק באחת מהן יש סקס, מה השטויות האלה.) את הבחינה דחיתי למועד ב' כיוון שלא טרחתי אפילו לפתוח ספר אחד במהלך הימים האחרונים. כמו כן הייתי צריכה להגיש עבודת סוף סמסטר בהפקה, שאותה האמת סיימתי היום במספר דקות.

אתמול, אחרי שנכנעתי בעניין הזמנת האוכל, יצאתי עם שירה לדייט וחנקנו את יגון הוולנטיינס באמצעות רבע קילו המבורגר, צ'יפס וקולה.  אחד מנושאי השיחה העיקריים שלנו היו אודות העיסוק אותו אני יודעת לעשות הכי טוב - דחיינות. בכלל, כל הארוחה הזו היתה סוג של דחיינות בפני עצמה.

להלן רשימת דברים שאני מדחיינת: סרט הגמר שלי לסמסטר, עבודה בתקשורת שהייתי צריכה להגיש לפני שבועיים, 2 עבודות בסיפורת עברית בתחילת המאה ה-20 שהייתי אמורה להגיש לפני שבועיים וחודש, מענה על 44 אימיילים בג'ימייל ו-95 אימיילים בפייסבוק, לגשת למס הכנסה ולהוציא אישורי שכר אמנים ומעבר לכך לפתוח כבר עוסק פטור, להפיק סרט קצר לחברה מהלימודים, לכתוב פוסט ביקורת על מוצרי טיפוח שקיבלתי, לאסוף כספים ממעסיקים שונים ומשונים, להכין עבודת כותרות בעריכה, לצעוק על הבנק שחייבו אותי ב-70 שקלים בגין צ'ק שחזר, להיפרד ממישהו, להדק תסריט לחבר מהלימודים, לסגור קצוות הפקה לסרט גמר של יעל, לענות לבמאי של "נשמות געשות" על הטריטמנט שלו לפיצ'ר חדש, לקרוא תסריט גמר של חצי שעה שהוצע לי להפיק, לערוך את הסרט הדוקומנטרי שלי על הבלוג, לדרוש את החופשה שלי מערוץ 10 שהובטחה לי לפני שנה, לנסות ולהגות רעיון לסרט הגמר שלי השנה.

אני משוכנעת שהרשימה עוד ארוכה, אלה דברים שהצלחתי לחשוב עליהם במהלך ה-5 דקות האחרונות שבמקומן כנראה דחיינתי משהו אחר שהייתי אמורה לעשות.

אתמול במסגרת דחיינות הכנת תיק ההפקה ולימודים לבחינה החלטתי סוף סוף לערוך תרגיל ללימודים אותו דחיינתי מעל לכמה שבועות. כל אווירת הוולנטיינס הסרוחה עשתה לי חשק יצירתי. מדובר בגרסת ראף-קאט, על אף שכמו שאני מכירה את דחיינותי הפיין קאט לא יקרה לעולם. את מלות השיר ברקע כתבתי אי שם בגיל 16, פחות או יותר הגיל הכי אומלל שהיה לי בחיים, ואיזה בחור זר באינטרנט בשם אריק בויקיס התאהב בו והחליט להלחין אותו. אתמול, תוך חיטוט דחייני ביצירותיי בבמה חדשה שמעתי אותו שוב לאחר כמה שנים שלא שמעתי אותו, והסאונד ממש הרטיט אותי. רציתי להעלות אותו ליוטיוב אבל הרגשתי שחסר לי תוכן ויזואלי בו.

את התרגיל צילם ויטלי קריביץ' ונדב הופרט עשה תאורה, משחקים בו שירה דוד ודור אליאב. אנג'וי.

http://www.youtube.com/watch?v=BksRSjjsWAk

Edited: פברואר 15, 2010