הבלוג של מיכל

חברה זה כן קיר

מיכל — Tue, 09 Mar 2010 22:59:38 +0000

ככה לפחות יוכל לומר עלי בן זוגי.

הקיר של דאב בדיזנגוף סנטר

הקמפיין של דאב על הקיר של דיזנגוף סנטר עלה אתמול וזכיתי להיכלל היום במצגת. הקיר צפוי להמשיך ולפעול בשבועיים הקרובים. אם גם אתן רוצות לקחת חלק ולזכות בדקות התהילה שלכן בראש חוצות מרכז העיר, אתן מוזמנות להשתמש באפליקציה בפייסבוק ולהעלות את התמונה שלכן. יהיה מגה-פיקסל.

ולסיום, אנני די-פרנקו - "אנ'לא ילדה יפה".

http://www.youtube.com/watch?v=tc7vhB6QU38

רגשי נחיתות זה יופי!

מיכל — Tue, 02 Mar 2010 09:33:31 +0000

השנה הזו היא השנה האחרונה בה אוכל להשתתף בתחרות מלכת היופי. למעשה מלידתי כבר הייתי פסולה כיוון שאינני גבוהה מספיק. גם דיילת אוויר לא אוכל להיות, לסמן בסקסיות דרכי מעבר בעת נחיתת אונס בגלל גובהי וגם לא לתרום דם או מח עצם; זה כי אני רזה מדי. שיערי דליל, הציפורניים שלי קצרות עד כסוסות. אני נושכת את שפתיי עד זוב דם באופן קבוע. יש לי כתם לידה על הברך וכוויה מאגזוז קטנוע על הקרסול. שומה על הגב והשד הימני שלי מעט גדול יותר מהשמאלי. פעם הלכתי לאודישנים של תכנית ריאליטי אינטרנטית, סוג של טייק אוף ל"הברבור" כי רציתי לעשות ניתוח אף. הם הציעו שאעשה גם ניתוח הצמדת אוזניים כי האוזניים שלי בולטות מדי, וטשטוש ורידים כי אני נורא לבנה והם נורא כחולים, והגדלת חזה גם. בגיל 12 תפס אותי איזה רמאי ברחוב וניסה לשכנע אותי לעשות אצלו בוק כי אני נורא נורא יפה. כדי להוריד אותי מהרעיון אימא שלי צילמה אותי בעצמה ושלחה תמונות לסוכנויות ידועות כדי להוכיח לי שאין לי סיכוי להיות דוגמנית. ביסודי ובתיכון היו צוחקים על האף שלי ועל השפה התחתונה שלי שמתעקמת הצידה מעט. פעם אחת בגיל 15 לא הורדתי שיער מהרגליים ממש המון זמן ואיזה ילד אכזרי הפשיל את מכנסיי בכוונה כדי לחשוף את יערות רגליי וכולם צחקו עלי. כשהייתי בת 13, עם שיער דליל, אף גדול וגשר הופעתי בערוץ הילדים וכל מי שהכרתי באינטרנט וראה אותי צחק עלי שאני נורא מכוערת. האקס שלי איים עלי שאם אשמין, אסתפר או אפסיק להתעמל הוא יפרד ממני. שנאתי את עצמי כל-כך הרבה שנים.

אז פאקינג מה?!

ניסיתי למצוא תמונה ישנה שלי מימי הכיעור, אבל כן, טוב… לא באמת מצאתי. סימן שעשיתי עבודה טובה.

כבלוגרית וכאשה הוזמנתי לקחת חלק בקמפיין החדש של דאב - "יופי אמיתי", ולהראות יופי נשי אמיתי מהו לרגל יום האשה. החל מה-8.3, ערב תחרות מלכת היופי, יעלה בדיזנגוף סנטר קיר ענק עם תמונות של הגולשות החברות בעמוד האוהדים בפייסבוק. אתן מוזמנות להביע דיעה וכמובן להעלות תמונה.

תפוחי אדמה בניחוח ניו-מדיה

מיכל — Tue, 23 Feb 2010 11:21:07 +0000

לפני חודשיים ישבתי עם חבריי ללימודים כדי לעבוד על הפקות שונות. בדר"כ כשיש לנו ישיבות הפקה קשה לנו להימנע מלדבר על כמה הלימודים שלנו במכללה יקרים (בין 20 ל-27 אלף שקלים בשנה), ומנסים להעלות רעיונות כיצד אפשר לעשות יותר כסף כדי לממן את הלימודים. אמרתי להם - חברים, יש לנו ציוד, יש לנו את הכלים המקצועיים, בואו נעשה סרטונים קצרים לאינטרנט משולבים בתוכן שיווקי. אני מכירה את האנשים הנכונים, אני יודעת מה צריך לעשות כדי לממש את זה, כל מה שצריך זה תעוזה, קריאייטיביות ולהפסיק לעשן כל-כך הרבה. החברים שלי הרימו עלי גבה וחשבו שהרעיון שלי מטופש. מדוע הם חשבו שהרעיון שלי מטופש? אהה, לזה יש כמה סיבות! ראשית, כבר שנים מדברים על תחום הניו-מדיה והמרת הפורמט הטלוויזיוני אליו שלכאורה אמור לשנות את חיינו אבל בעיקר הוא עדיין לא קורה. שנית, הם לא מבינים הרבה באינטרנט. (הרצאה בנושא הניו-מדיה בלימודים גררה את התגובות הרגילות של "שוב מיכל הפלוצה מדברת עם המרצה על מושגים שאף אחד לא מכיר בזמן שאנחנו נחרנו להנאתנו.") שלישית, הם מעשנים יותר מדי.

את ההשראה לרעיון שאבתי בזמנו מסדרת האינטרנט "הבייביליס בייבס" שרצה באתר פליקס לפני כמה חודשים בשקט בשקט (כקמפיין שיווקי לבייביליס) וסדרת האינטרנט "פיני" שנראתה מבטיחה מאד בנובמבר אך ככל הנראה נגנזה אל הלא-נודע והסתיימה אחרי שני פרקים בלבד. (יותר זריז מירידתה של "משפחת קומיצ'לי" מלוח השידורים!) יתכן אפילו ש"פיני" נכשלה כיוון שלא היתה מאוגפת בחסויות או מותג שיתמוך בה כלכלית.

לאט לאט (ממש ממש לאט) מותגים בארץ מתחילים להבין את הגליק הגדול ומתחילים לממש את תחזיות הניו-מדיה הלכה למעשה. בחו"ל זה כבר מזמן לא כזה ביג דיל. למעשה, בחודשים האחרונים נכנס לשוק אפילו שחקן חדש יותר שנקרא ARG - אלטרנטיב ריאליטי גיימז; סרטוני יו טיוב שמפעילים את הצופה לעבור בין סרטונים לסרטונים באמצעות משחקים שכוללים תיוגים וקישורים. דוגמא אחת לא שיווקית לכך היא "Choose A Different Ending", קמפיין חברתי למיגור האלימות. דוגמא שניה, כן שיווקית, היא לסדרה "דקסטר" בסגנון "איפה אפי?". הקמפיין עלה במקביל לעלייתה של העונה הקודמת במטרה לקדם אותה. לפי איך שאני רואה את זה, בישראל הדרך מכאן ועד לקמפיינים בסגנון הזה קצת רחוקה, אם כי מי יודע - אולי הפוסט הזה יהווה קטליזטור ועוד חודשיים מפה אני אגיד "שיט, הייתי צריכה לעשות את זה קודם!".

מהבחינה הזו אין פלא שחברת The Box מרגישה חלוצה בתחום. בארסנל של החברה נמצאת סדרת האינטרנט והסלולר "סלבס", שבזמנה הצליחה לעשות הרבה רעש ביחס לסדר הגודל של הקהל שצורך ניו-מדיה באינטרנט ובסלולר בארץ וגם הצליחה לחצות את הגבולות הללו אל קהל יותר הטרוגני. כעת The Box חברו אל עלית וביחד יצרו את סדרת האינטרנט הקומית "קרטושק'ס". הסדרה מספרת אודות יוני, בחור במושב שמאוהב באפרת שבכלל אוהבת ספורטאים. אביו של יוני, אפרים (תומר שרון) חוזר אל חייו אחרי שנטש אותו ומחליט לאמן אותו לקראת אליפות הקרטושק'ס שמתקיימת במושב כדי לזכות בליבה של אפרת.

הסדרה נשענת על המוצר תפוצ'יפס ועם זאת נמנעת כמעט לחלוטין מלהזכיר אותו בתכניה. למעשה, מבחינה זו אפשר להתייחס לעלית כאל גוף שידור בכל הנוגע לפורמט ואופן ההפצה שלו. הסדרה עצמה מהווה חלק מקמפיין מקיף לתפוצ'יפס בכלל המדיות בו הושקע 2.5 מליון ש"ח. ב"קרטושק'ס" ספציפית הושקעו חצי מליון שקלים - סכום שלא היה מבייש תקציב של סרט פיצ'ר עשור אחורה. ביום א' האחרון הוזמנתי להשקה של הסדרה במשרדי החברה כדי לצפות בחלק מהפרקים בסדרה. אני חייבת להודות שאני מעט התאכזבתי מהפרק הראשון ובמסגרת גודל התקציב ציפיתי לקבל יותר, אך הפרקים שהגיעו אחרי כן השתפרו לאין שיעור ואפילו אני פכפכתי גאגים לאוויר.

"קרטושק'ס" גורמת לי לתהות, האם זוהי סנונית להבא לבוא בתחום הניו-מדיה, או שמא חברות מסחריות ומותגים ימשיכו לשקשק ולהיצמד אך ורק למדיה הישנה? אני אשית מקווה שכן, יש לי לימודים לממן.

אם אהבתם ונהניתם מהסדרה או שבא לכם לרשום כל דבר העולה על דעתכם לגביה, אתם מוזמנים להצטרף לעמוד האוהדים בפייסבוק ולחלוק את אשר על תפוח האדמה או הלב שלכם.

זהירות, ספוילר

זאת לא תרבות, בואו נעשה ריבוט

מיכל — Sun, 21 Feb 2010 09:37:39 +0000

לפני חודשיים בית הספר למשחק אימפו הרים את תחרות ופסטיבל "אימפרו אקשן" הראשון, במסגרתו יוצרים השתתפו בהפקת סרטים קצרים בליהוק שחקני שנה ג' של בית הספר. יצא לי להשתתף באחת ההפקות כמפיקה בפועל, אותו ביים שמעון ראיצ'יק (שבשנה שעברה זכה בפסטיבל "צו 8″ על סרטו "שניים" והכוכב ההורס שלי מהסרט הראשון שביימתי "סיפורו של שמעון"). הסרט נקרא "ריבוט", משתתפים בו טל מור-חזן, אודי אייזנקוט וגלעד גיא, כולם תלמידי שנה ג' כאמור. את הסרט צילם נטע מאיר. עם הסרט הגענו לגמר - 12 סרטים מתוך ה-34 שהוגשו. אתם מוזמנים לצפות ולהגיב.

http://www.youtube.com/watch?v=wmMhcHGkMtg

"היפה והחנון" 2 - הצצה לאודישנים

מיכל — Wed, 17 Feb 2010 14:18:09 +0000

אז חיכיתי בינתיים בשקט יחסי בעניין האודישנים של היפה והחנון 2 עד שיעלה האייטם בנענע10, שמחה לבשר שהיום הוא עלה סוף סוף. בשבוע שעבר נבחרתי ביחד עם בלוגר נוסף, מעיין יחבס, לשפוט באודישנים של היפה והחנון 2 ואין ספק שזו היתה חוויה מרתקת בעיני. אני חושבת שהחלק הכיפי העיקרי היה עבורי דווקא העובדה שהכרתי המון אנשים בשטח. המפיק הלוגיסטי של העונה החדשה, רגב, הוא אחד האנשים היותר אהובים עלי (והיה הממונה עלי בהפקה של "הרווק"). הוא ואודי לוי ממחלקת המדיה ואינטראקטיב של ערוץ 10 עזרו לי אפילו בצילום מספר קטעים לדוקו שלי על הבלוג (המון תודה!) שאני צפויה לסיים את צילומיו ולהתחיל לערוך אותו בימים הקרובים. האולפנים בהם התקיימו האודישנים שייכים למורה התותח שלי לעריכה, הקטור (שבסוף הסכים לתת לי את החגורה הורודה אבל התביישתי לקחת אותה), שהופתע מאד לראות אותי במקום ושאל ספק בזלזול ספק ביראה אם אשכרה באתי להיבחן באודישנים.

גם מעיין וגם אני סטודנטים לקולנוע. הוא לומד בשנה ג' באונ' ת"א ואילו אני בשנה ב' במנשר. אין ספק שעבור שנינו האודישנים מהווים חיבור מעניין במיוחד לתחום בו אנחנו מעוניינים לעסוק בסופו של דבר. אמנם תכניות ריאליטי אינן יושבות תחת אותה הגדרה כ"סוגת עילית" אבל, ואני מתנקה מכל יצר פלצנות של סטודנט ממוצע לקולנוע, ברור שמי שרוצה לעסוק בתחום חייב להיות בעל ראש על הכתפיים ולהבין שלצד האמנות והרוח אנחנו חיים בעולם שחייבים להתקיים בו ממשהו חומרי מאד בתעשיה הזו. לא יצא לי להכיר לעומק הרבה אנשים במשרד ההפקות של "היפה והחנון" ("הישרדות", "הרווק" וכו'), אבל הרושם שהתקבל בעיני הוא שזה בהחלט סוג האנשים שעובדים שם. בסופו של דבר אני לא רואה את עצמי מתעסקת בקולנוע באופן קבוע - העבודה היא מאד קשה ולרוב גם לא מתגמלת מספיק בארץ. דווקא כן רואה את עצמי משתלבת בתחום הטלוויזיה ואף בקריצה יותר לתחום הניו-מדיה - בכל מה שנוגע לתכני וידאו באינטרנט וסלולר, שבעיני שם טמון העתיד האמיתי לפחות בשנים הקרובות.

ההתנסות ברמת הפרה-פרודקשן; תחקיר ואודישנים בעיני היא התנסות שעבור סטודנט לקולנוע חשובה מאד ואני שמחה שנפל בחלקי לעבור את החוויה הזו. למדתי ממנה הרבה על התנהלות בפרה-פרודקשן וברמת תחקיר בתחום הריאליטי, שאמנם זה משהו שאני לא לומדת במנשר ומעיין בטח לא לומד באונ' ת"א "על יבש". אז המון המון תודה לכל האנשים שבזכותם התאפשרה לי החוויה המרתקת הזו - החבר'ה באבוט-רייפ-המאירי ומחלקת המדיה ואינטראקטיב של ערוץ 10. הנה האייטם שעלה בנענע10 היום:

http://www.youtube.com/watch?v=4xbPRizz9z4

http://israblog.nana10.co.il/tblogread.asp?blog=468624&blogcode=11595339

http://beautygeek.nana10.co.il/Article/?ArticleID=700132

רוצים להירשם לאודישנים של "היפה והחנון" 2? אפשר כאן!

אל תצטערי, תצתערי.

מיכל — Tue, 16 Feb 2010 13:45:44 +0000

בהמשך לקמפיין של חברת VICHY למוצרי אנטי אייג'ינג והצערת העור, קיבלתי להתנסות את המוצרים שלשמם נועד הקמפיין על מנת לכתוב עליהם ביקורת. מי שמכיר אותי לעומק יודע שאני מנהלת אורח חיים הגייני שלא רחוק מגבר. אני מתקלחת כל יום, זה כן, משתדלת אפילו פעמיים ביום ובקיץ אף שלוש, אך עם זאת בשאלה המכרעת עת סיום הסבון האם להשתמש בשמפו או שמא יהיה זה חטא נורא, השימוש בשמפו מנצח כי אני מה זה עצלנית. בדיאדורנט אני משתמשת בכורח. אני אוהבת את הריח שהגוף שלי מייצר ללא שימוש בדיאודורנט אבל חוששת שהאחרים סביבי לא. קרמים ללחות זה אאוט אוף דה קוושטן. אני אוהבת להשתמש באלה של קרמה לעתים רחוקות רק כי הם מריחים נהדר - אבל אני ממש לא מאמינה ביכולות קוסמטיות של קרם שעלה לי 15 שקלים. ב-2005, אחרי שקיבלתי ערכת פילינג לכפות הרגליים מבלייזר על "הבת של השכן" קצת התביישתי להודות שאין לי מושג מה לעשות עם זה - טיפול פדיקור קיבלתי רק פעם אחת בחיי, וגם אז אבא שלי היה זה שהכריח אותי לעשות אותו. מתעבת בשמים (פרט לבושם ישן של אסתי לאודר שנקרא וייט לינן וסקרלט שקיבלתי במסגרת הקמפיין של קשארל, שבלי קשר לקמפיין הוא באמת מעולה). מעולם לא ביקרתי אצל קוסמטיקאית והאמת היא שאני די בסדר עם העובדה שאני דובון צמרירי. בגיל ההתבגרות לא סבלתי מאקנה ורק לפני שנתיים גיליתי שיש דבר כזה שנקרא סבון שמיועד במיוחד לפנים. ממעטת לענוד תכשיטים או למרוח לקים (וגם אז זה יהיה שחור או ורוד, או שחור/ורוד), ומגיל 18 עד לפני שנה נהגתי להתאפר בכבדות (ולא הייתי משהו בזה), היום אני מסתפקת באייליינר וקונסילר אם צריך, ולהתאפר רק לאירועים מיוחדים או אירועים שאני יודעת שיהיו בהם מצלמות. בניית ציפורניים עשיתי רק פעם אחת בחיי, אבל הסרתי את הבניה אחרי פחות משעה (איך אפשר לגלוש בפייסבוק עם ציפורניים ארוכות?!) ומניקור עשיתי רק פעם אחת בחיי ב"מסיבת הרווקות של הרווק". באופן כללי אני אשה גרועה - לקפל בגדים ולהחליף מצעים למדתי רק בגיל 18 מאימו של האקס שלי, אני שונאת לנקות ולשטוף כלים, אני מבשלת מעולה אבל נמנעת כי אחרי זה צריך לנקות. בואו לא נדבר על תפירה, כי חבל שכפתור המעיל המיותם שלי ישמע איך אני מרכלת עליו ששלוש פעמים כשלתי בתפירתו. הוא יתבאס. אני לא יודעת לקלף ירקות כי סכינים משוננים מפחידים אותי מאד. אבל מה, אני מיכל שאוהבת להיות מעל ואני יודעת לעשות כביסה בת זונה. הנה. פיציתי על הכל.

באשר לדעתי האשית על מוצרי אנטי-אייג'ינג בכלליות - אני לא קונה את זה. כאילו, גם לא פיזית וגם לא מנטלית. אשה שרוצה להיראות צעירה יותר בגיל בוגר יותר (וזה גיל שמשתנה בעיני כל אדם בנפרד, לדעתי נשים יכולות להיראות מדהים גם בגיל 50 מבלי לעשות דבר, הכל תלוי באורח החיים) - שתעשה מתיחת פנים, אני יכולה להמליץ על רופא נהדר שבעצמו ריסק לי איזה איבר בפרצוף ועשה עבודה מעולה. בניתוחים פלסטיים אני דווקא מאד תומכת, בעיקר אם מדובר במשהו שממש נמצא בגדר המטריד ומוריד את הבטחון העצמי. בעיני, כל ממרחי הקפה לעיניים למיניהם או קרמים שמבטיחים תוצאות בין-ליל, מדובר במסחטת כספים שמעניקה חלומות ריקים ומקומטים. אז כן, הפוסט הזה מיועד לבנות שאוהבות לטפח את עצמן מהבחינה הזו, ולא לבנות שמרגישות בדומה אלי בעניין מוצרי טיפוח ו/או האנטי-אייג'ינג, אם כי מי יודע - אולי הביקורת הזו עשויה לשנות את דעתכן.

קיבלתי להתנסות שני מוצרים מהסדרה - הראשון הוא AQUALIA ANTIOX EYES

בהוראות השימוש היה רשום כי מומלץ להתחיל להשתמש במוצר בגיל 25,עם הופעת הקמטוטים הראשונים. טוב, באמת יש לי קמטים קטנטנים בעפעפיים התחתונים וכבר הרבה זמן לא מבקשים ממני תעודת זהות כשאני קונה סיגריות. אז סבבה, אני זורמת, אם כי מוסרית זה נראה לי מבזה לומר שכבר בגיל 25 יש צורך להתחיל עם טיפולים כאלה זוה נשמע לי כמו תירוץ כלכלי גרידא. השימוש במוצר אורך כ-21 ימים, בינתיים השתמשתי בו יומיים. אני לא יודעת מה לגבי אפקט הרגעה מידי, ליד העיניים היה לי פצעון קטן שכל פעם ששמתי את המוצר הפצעון שרף לי למספר שניות. אהבתי את העובדה שהמוצר מכיל ויטמין סי טהור, כיוון שאני מאד מאמינה בסגולותיו של הויטמין סי כשומר על בריאות. אני מניחה שבתום השימוש במוצר יהיו לי תובנות יותר רחבות אודותיו. מחיר המוצר נע סביב ה-224 שקלים.

המוצר השני שקיבלתי היה תחליב לחות לעור AQUALIA ANTIOX

במוצר הזה אני משתמשת מזה שלושה ימים. תחילה חשבתי שמדובר בקרם ידיים ורק אחרי יום הבנתי שהוא מיועד בעיקר לפנים, מקריאה מעמיקה של האריזה. אני לא אבזבז זמן, אני אגש ישר לעניין - הקרם הזה נהדר. יש לו ריח ממש נעים והתחושה לאחר המריחה שלו היא לא שמנונית כלל אלא רכה למדי. באופן מיידי העור אכן נראה זוהר יותר והעור חלק ונעים יותר למגע למשך מספר שעות. בכף היד שלי אני סובלת מזה 5 שנים מיבלת (כן! כמו של גברים מחוספסים!) מתחת לקמיצה בעקבות המכשירים בחדר הכושר ונשיאת ציוד קולנועי באופן שלא יבייש אף גברבר מיוזע. בנוסף לכך שהגוון שלה היה צהבהב, החלק הזה בעור הרגיש גם מאד מחוספס. כעת היבלת לא ניכרת כלל לעין - הצבע בכף היד שלי אחיד לחלוטין והיבלת מורגשת הרבה פחות למגע. יצא לי להשתמש כמה סוגים של קרמים לידיים ולעור, וזה הקרם הראשון שנתקלתי בו שבאמת נותן תוצאה. אני ממש מבסוטה על הקרם הזה ובכוונתי להמשיך להשתמש בו. הקאץ' היחיד במוצר הוא כמובן המחיר שלו - המחיר נע בין 185 ל-295 שקלים לשפופרת של 40 מ"ל. מי שאצלה כסף לא מהווה בעיה ומעוניינת במוצר שבאמת עובד, אני ממליצה עליו בחום.

מן הדחי אל הדחיינות

מיכל — Mon, 15 Feb 2010 12:43:56 +0000

אתמול בוולנטיינס נשארתי בודדה בבית. באיזור השעה 21:00 גם התחלתי להיות רעבה, אחרי שלא ישנתי 32 שעות, לא אכלתי 20 שעות וכל מקום שהתקשרתי אליו להזמין אוכל אמר שהמשלוח בין שעה ורבע ללא עושים משלוחים בגלל העומס. היה גם איזשהו שלב שבכיתי את עצמי לתוך הכרית. היום אמורה להיות לי בחינה בסיפורת עברית בתחילת המאה ה-20, קורס שאני מתחרטת מכל מעודי שלקחתי אותו, כיוון שהוא ראשית מאד קשה ושנית מאד משעמם. (13 יצירות ורק באחת מהן יש סקס, מה השטויות האלה.) את הבחינה דחיתי למועד ב' כיוון שלא טרחתי אפילו לפתוח ספר אחד במהלך הימים האחרונים. כמו כן הייתי צריכה להגיש עבודת סוף סמסטר בהפקה, שאותה האמת סיימתי היום במספר דקות.

אתמול, אחרי שנכנעתי בעניין הזמנת האוכל, יצאתי עם שירה לדייט וחנקנו את יגון הוולנטיינס באמצעות רבע קילו המבורגר, צ'יפס וקולה. אחד מנושאי השיחה העיקריים שלנו היו אודות העיסוק אותו אני יודעת לעשות הכי טוב - דחיינות. בכלל, כל הארוחה הזו היתה סוג של דחיינות בפני עצמה.

להלן רשימת דברים שאני מדחיינת: סרט הגמר שלי לסמסטר, עבודה בתקשורת שהייתי צריכה להגיש לפני שבועיים, 2 עבודות בסיפורת עברית בתחילת המאה ה-20 שהייתי אמורה להגיש לפני שבועיים וחודש, מענה על 44 אימיילים בג'ימייל ו-95 אימיילים בפייסבוק, לגשת למס הכנסה ולהוציא אישורי שכר אמנים ומעבר לכך לפתוח כבר עוסק פטור, להפיק סרט קצר לחברה מהלימודים, לכתוב פוסט ביקורת על מוצרי טיפוח שקיבלתי, לאסוף כספים ממעסיקים שונים ומשונים, להכין עבודת כותרות בעריכה, לצעוק על הבנק שחייבו אותי ב-70 שקלים בגין צ'ק שחזר, להיפרד ממישהו, להדק תסריט לחבר מהלימודים, לסגור קצוות הפקה לסרט גמר של יעל, לענות לבמאי של "נשמות געשות" על הטריטמנט שלו לפיצ'ר חדש, לקרוא תסריט גמר של חצי שעה שהוצע לי להפיק, לערוך את הסרט הדוקומנטרי שלי על הבלוג, לדרוש את החופשה שלי מערוץ 10 שהובטחה לי לפני שנה, לנסות ולהגות רעיון לסרט הגמר שלי השנה.

אני משוכנעת שהרשימה עוד ארוכה, אלה דברים שהצלחתי לחשוב עליהם במהלך ה-5 דקות האחרונות שבמקומן כנראה דחיינתי משהו אחר שהייתי אמורה לעשות.

אתמול במסגרת דחיינות הכנת תיק ההפקה ולימודים לבחינה החלטתי סוף סוף לערוך תרגיל ללימודים אותו דחיינתי מעל לכמה שבועות. כל אווירת הוולנטיינס הסרוחה עשתה לי חשק יצירתי. מדובר בגרסת ראף-קאט, על אף שכמו שאני מכירה את דחיינותי הפיין קאט לא יקרה לעולם. את מלות השיר ברקע כתבתי אי שם בגיל 16, פחות או יותר הגיל הכי אומלל שהיה לי בחיים, ואיזה בחור זר באינטרנט בשם אריק בויקיס התאהב בו והחליט להלחין אותו. אתמול, תוך חיטוט דחייני ביצירותיי בבמה חדשה שמעתי אותו שוב לאחר כמה שנים שלא שמעתי אותו, והסאונד ממש הרטיט אותי. רציתי להעלות אותו ליוטיוב אבל הרגשתי שחסר לי תוכן ויזואלי בו.

את התרגיל צילם ויטלי קריביץ' ונדב הופרט עשה תאורה, משחקים בו שירה דוד ודור אליאב. אנג'וי.

http://www.youtube.com/watch?v=BksRSjjsWAk

Surf & Turf

מיכל — Wed, 10 Feb 2010 00:59:06 +0000

לפני 4 חודשים, עת התרווקותי המדכאת, שקלתי להירשם לג'יידייט. נכנסתי וסיירתי בדמו של האתר וראיתי רק קירחים אז ויתרתי. נזכרתי באתר אוקי-קופיד (או בשמו לפי לטם, אוקי-סטופיד) אליו נרשמתי בתחילת שנות ה-2000 בעיקר למען השעשוע, ואחרי מספר שנים רדומות חזרתי להיות פעילה בו לתקופה מסוימת.

פעם אחת גם נפגשתי עם מישהו מהאתר, לראשונה אחרי 5 שנים שהייתי רשומה בו, ואיפשהו באמצע הדייט הוא אמר "עכשיו אני מבין מאיפה את מוכרת לי. אני לא מאמין! אני יוצא עם הבת של השכן מבלייזר!". האמת היא שזה לא ממש היה דייט, זה יותר היה אצלו בחדר בבית הוריו והוא דחף לי כרית לפה. חתונה לא יצאה מזה.

היום הייתי בהשקת האתר המחודש של ג'יידייט. באירוע לא היו קירחים. השיח המרכזי שם נע אודות הכרויות, מן הסתם, באינטרנט. בין השאר נחלקו איתנו סטטיסטיקות על רווקים ורווקות ברשת. אני באופן אשי חושבת שסטטיסטיקות זה משעמם. אור אמרה לי שאנחנו דור של נכים בגלל ההכרויות באינטרנט. התוודיתי בפניה שאת רוב בני הזוג שלי הכרתי באינטרנט. למעשה, במהלך החודשים האחרונים רק שניים מתוך הששה שיצאתי איתם לדייט לא הכרתי באינטרנט. אחד צלח מעבר לדייט השני או השלישי איתי, אבל זה בעיקר בגלל שלא באמת יצאנו לדייטים.

הנשיקה הראשונה שלי? הכרנו באינטרנט.

הסקס הראשון שלי? הכרנו באינטרנט.

בן הזוג הרציני הראשון שלי? הכרנו באינטרנט.

בן הזוג הרציני השני שלי? הכרנו באינטרנט.

בחיי היו לי שתי אהבות גדולות. לא הכרנו באינטרנט.

זו רק אני או שכל הפוסט הזה נשמע כמו סטטיסטיקה אחת גדולה ומשעממת? תיכף האקס שלי יגיד בפעם המליון שהכל אצלי זה מספרים ומטרות.

בהשקה העידו על האינטרנט שהוא ג'ונגל בכל מה שנוגע להכרויות. לא יודעת מה אתכם, אני מאולפת.

ולסיום ארצה לחלוק עמכם שיר של מאיר ויזלטיר, שאין רלוונטי ממנו לנושא (ותודה לאור שחשפה אותו בפני):

ימים רעים / מאיר ויזלטיר

חומר סיכה הוא חומר לשיחה

מיכל — Thu, 04 Feb 2010 12:13:44 +0000

אתמול דורקס קיימו מסיבת עיתונאים ובלוגרים לקידום המשחק המקדים. אה, כן, התנועה לקידום המשחק המקדים - זוכרים? כן, אז זה זה. בין השאר התבקשתי להנפיץ לעצמי בן זוג להגיע איתו לפעילות, אבל בסופו של דבר התברר שטוב שלא הנפצתי לעצמי בן זוג כי הם גם הזמינו את דוגמן ואת שאר חברי צוות הדירה. בתור בן זוג מונפץ סיפחתי לעצמי את אור דהן, המרוקאית הכי לוהטת בתל-אביב ובאופן כללי סוג של כוהנת משחק מקדים וגם הרבה מעבר לזה (אני פשוט מאוהבת באשה הזאת). הגיעה גם רות סגל, חברתי הטובה ביותר, והיה אמור להגיע גם קובי שטח (שהיה חולה וחבל, פספס הזדמנות לעשות לי מסג'). טוב, אז בסוף זה הסתכם ב"בואו נחרמן את מיכל והחברים הבלוגרים שלה". גם זה בסדר ואפילו בסדר פלוס פלוס.

זו היתה סיטואציה מצחיקה האמת. לשבת באותו חדר עם האקס שלי כדי לקדם ולהשיק מוצר שבפועל קצת פגם בחיי הזוגיות שלנו בזמנו. הגעתי לפעילות בדכאון מלכתחילה, וכל הפעילות רק הכניסה אותי לדכאון עמוק יותר. הפעילות כללה הרצאה בנושא חשיבות המשחק המקדים של שלי פסטרנק-כץ, סקסולוגית במקצועה, שגם ידעה כיצד להפיג מבוכה בכל מה שקשור לשיח על סקס באמצעות הומור מוצלח למדי.

כמו שכבר בלבלתי בשכל בכמויות אין קץ על הקושי שלי בלהיות לבד, אני אשוב ואחזור על כך שקשה לי להיות לבד. ניסיתי בשבועות האחרונים להיכנס לפאזת הזוגיות שוב אבל יש לי הרגשה שזה נועד לכשלון. אתה קורא את זה בטח, ואתה יודע, כרגע אני מספחת לך סופרלטיבים מהגהנום, אבל סביר להניח שזה בעיקר בגלל שאני נמשכת אליך מאד. מעבר למטרות השיווקיות שמופעלות על בלוגרים במסגרות האלה, אני חושבת שלעתים לדברים האלה יכולות להיות השפעות רגשיות עצומות על סיטואציות אירוניות בחיים, אתמול בהחלט היתה סיטואציה מהסוג הזה. אני ממש רוצה לכתוב על זה, אבל האמת היא שאני לא יודעת איך. העוגן הרגשי שלי אתמול היתה אור. אור יודעת להכניס לחיים שלי, כשמה, המון אור. כל עוד היא היתה שם והצחיקה אותי, המוח שלי לא נדד למחוזות פסימיים. השיא של אור היה כשהיא לקחה עשרות קונדומים הביתה ולא היה לי ברור אם היא מתכוונת להשתמש בהם בלילה אחד או במשך חודשיים. היא טענה שזה מיועד ללילה אחד. טוב, אור משוגעת.

לאחר ההרצאה קיבלנו הרצאה נוספת על איך לעשות מסג' מרפה ומעורר. אור ישבה מימיני, מפצחת אריזות של קונדומים כאילו היה מדובר בגרעינים שחורים, רות ישבה משמאלי ודוגמן ישב בקו ישר מולי. דוגמן ואני תקשרנו בטלפתיה בזמן שנציגת מעבדות ג'יג'י הדגימה באמצעות המוצר 4play (חומר סיכה + מסג' אותו עיניכם שזפו כבר בעבר כאן בבלוג) איך מבצעים מסג'. קבלו סוד שיביא עליכן דקירות של קנאה מכיווני: דוגמן אוהב לעשות מסג'ים, והרבה מהם. הוא אוהב לפנק, ואני מאמינה שכשאוהבים לעשות משהו אז עושים אותו טוב. בתקופת התנועה לקידום המשחק המקדים החלטנו לבדוק את המוצר על בשרנו ואם לומר את האמת, עבור מסג' הוא היה מעט מאכזב. במקום לצווח עליו "הו דוגמן, הבא לי בראש!" בעיקר מצאתי את עצמי צווחת "זה דביק! תוריד את זה! לא! בעצם אל תגע בי! אני הולכת להתקלח!", ובזמן שהודגם המסג' באמצעות המוצר על גופה של בחורה שנראה שנרדמה באמצע, דוגמן ואני החלפנו מבטי נוסטלגיה על אותו הערב. באופן אישי במסג' אני מעדיפה חומר על בסיס שמן ולא מים.

בסוף הפעילות קיבלנו חולצות במידה לארג' (אם חשקה נפשכם בחולצה של דורקס, זה הזמן להציע לי לצאת אתכם לדייט), את חומר הסיכה המדובר (אם אקבל עוד אחד ממנו במתנה אוכל להתחיל לשחק באולינג!), טבעת רטט ואת חומר הסיכה play של דורקס בטעם פינה קולדה (שאני חייבת להודות שהמוצרים בטעמים האלה שלהם דווקא מאד מאד מוצלחים).

חזרתי הביתה עם כמויות מפלצתיות של חומר סיכה, השידה שלי נראית כמו שידה של בחורה שסובלת מדכאון ואגינלי. לשמחתי הדכאון שלי הוא לא ואגינלי, הוא טמטומלי, ובינתיים לא נראה שיש לי סיבה מיוחדת להשתמש בחומר סיכה. אז אתם באים לשחק באולינג?

וטיפ קטן לדורקס: אם את המסג'ים שלכם לא תדגימו על הבלוגרים, הם ישתעממו ויברחו לפייסבוק בסלולרי.

"היפה והחנון" 2 - עדכון במו"מ מול אבא קריר

מיכל — Tue, 02 Feb 2010 17:11:14 +0000

אז הנה כמה עדכונים חדשים בענייני "היפה והחנון" ומועמדותו של אבא קריר לתכנית: אתמול בשעות אחר הצהריים, בעקבות הפוסט הקודם, שוב פנו אלי תחקירני "היפה והחנון" ועדכנו אותי כי התקשרו הרבה מאד פעמים אל אבא אבל הטלפון שלו היה כבוי. לאחר מכן אישר בפני שאכן, הטלפון שלו כבוי מזה מספר ימים. כמו כן גם סיפר לי אבא במשחק הסנוקר האחרון שלנו כי יש לו מטריד חדש ולכן משתדל שלא לענות לטלפון, במיוחד שלא ממספר חסוי. המטרידן לא בדיוק מטריד, לא נושף בטלפון ולא מציע לאבא הצעות מגונות. למעשה הוא מתקשר אליו כדי לשוחח איתו על סנוקר. הוא סיפר לי כי בסוף השבוע האחרון שוחחו במשך רבע שעה לאחר שאמר למטרידן שנראה לו שזו הפעם האחרונה שהוא הולך לענות לו, וזה בתגובה ביקש שישוחחו הפעם שיחה ארוכה יותר מבעבר. לאחר מכן סרב להדליק את הטלפון, ומלבד זאת אמר שלא יצור קשר עם התחקירנים, אם יצרו איתו קשר כנראה יסרב להגיע לאודישן ובאופן כללי הוא חרד לצאת מהבית. בלחצים כבדים המשכנו לנסות לשכנע אותו ובעקבות הלחצים שהופעלו עליו שחרר את הסרטון הבא לאינטרנט:

http://www.youtube.com/watch?v=GWBJ16A7E8s

היום בבוקר ערוץ 10 פרסמו את הסרטון בבלוג שלהם, והזכירו לי כי מהות כל הקבוצה בפייסבוק בכלל התהוותה בגלל הסכם שנחתם בין אבא קריר לצחי, האקס שלי, כי באם יצטרפו 120 לקבוצה אבא יצא מהבית וילך לאודישנים של "היפה והחנון" 2. בשלב הזה החלטתי להעיר את צחי ולהכניס אותו לתמונה. תחילה חשבתי לתאם לו אודישן מבלי שידע ולבצע עליו אמבוש בבית (אנחנו יודעים איפה הוא גר) ולהכריח אותו לגשת ביחד איתנו לאודישנים. צחי הרגיע אותי מרוחי המיליטנטית והציע שקודם ניידע אותו (ואולי גם נביא איתנו את דייב, דמות משפיעה בחייו של אבא קריר ושותף נוסף לסנוקר שמצליח מדי פעם להוציא אותו מהבית). בסופו של דבר צחי הצליח לשכנע את אבא קריר שנתאם לו אודישן ונבוא איתו לשם. אבא קריר בינתיים נהנה מכל תשומת הלב שהוא מקבל ברשת בימים האחרונים (ומכמות צפיות מוגדלת בסרטונים שלו) ומסרב להבין שאם זו התהודה שהוא מקבל על שיח ברשת אודות הפוטנציאל הגלום שבינו ובין "היפה והחנון", עליו לחכות ולראות מה יקרה אם באמת יתקבל וישתתף בתכנית (ניכר כי לשהות עם כוסית במשך חודש בוילה + 100,000 שקלים פרס לא עושים עליו הרבה רושם).

עדכון לגבי האודישנים

בנוסף, האודישנים בליווי נמרוד ורוקסן צפויים להתקיים ב-10 וב-11 בחודש (עוד כשבוע ימים). תודה לכל מי ששלח את פרטיו ואני מניחה שבינתיים כבר יצרו אתכם קשר מההפקה כדי לתאם אודישן ראשוני. מי שעדיין מתלבט אם לשלוח את פרטיו או לא (ונוטה לכיוון הכן), מומלץ לעשות זאת במהרה. כאמור, אתם מוזמנים לשלוח לי מייל עם הפרטים הבאים: שם, גיל, כתובת (רחוב+ישוב), עיסוק, טל', כתובת מייל, כמה מלים על עצמכם ולמה בחרתם להירשם לתכנית ותמונה (מומלץ אחת של פנים ואחת מוארכת של הגוף).

הבלוגים האיכותיים ברשת

אתם מוזמנים להציץ שניה בדף הבית של הבלוגיה שלנו ולגלות שהבלוגרים האיכותיים ברשת נמצאים תחת קורת הגג שלנו. ביניהם זרוב, קובייקו, אבא קריר, רות סגל, פרוזן מאי, הדירה 21 וכמובן גם אני ועוד קומץ נוסף. אתם מוזמנים לצפות ברשימת הרשומות המלאה בשרת שלנו וכמובן לפתוח בלוג בעצמכם אם יש בכם יצר אקסבציוניסטי שרציתם לשחרר מהרצועה ההדוקה ולא ידעתם איפה (או שמא לא רציתם בישראבלוג בגלל עודף הפקאצות, בדה-מרקר בגלל עודף הגרושים החרמנים או בתפוז אפילו שהם מציעים תשלום על זה). אינטימי ונעים אצלנו.