Surf & Turf

לפני 4 חודשים, עת התרווקותי המדכאת, שקלתי להירשם לג'יידייט. נכנסתי וסיירתי בדמו של האתר וראיתי רק קירחים אז ויתרתי. נזכרתי באתר אוקי-קופיד (או בשמו לפי לטם, אוקי-סטופיד) אליו נרשמתי בתחילת שנות ה-2000 בעיקר למען השעשוע, ואחרי מספר שנים רדומות חזרתי להיות פעילה בו לתקופה מסוימת.

פעם אחת גם נפגשתי עם מישהו מהאתר, לראשונה אחרי 5 שנים שהייתי רשומה בו, ואיפשהו באמצע הדייט הוא אמר "עכשיו אני מבין מאיפה את מוכרת לי. אני לא מאמין! אני יוצא עם הבת של השכן מבלייזר!". האמת היא שזה לא ממש היה דייט, זה יותר היה אצלו בחדר בבית הוריו והוא דחף לי כרית לפה. חתונה לא יצאה מזה.

היום הייתי בהשקת האתר המחודש של ג'יידייט. באירוע לא היו קירחים. השיח המרכזי שם נע אודות הכרויות, מן הסתם, באינטרנט. בין השאר נחלקו איתנו סטטיסטיקות על רווקים ורווקות ברשת. אני באופן אשי חושבת שסטטיסטיקות זה משעמם. אור אמרה לי שאנחנו דור של נכים בגלל ההכרויות באינטרנט. התוודיתי בפניה שאת רוב בני הזוג שלי הכרתי באינטרנט. למעשה, במהלך החודשים האחרונים רק שניים מתוך הששה שיצאתי איתם לדייט לא הכרתי באינטרנט. אחד צלח מעבר לדייט השני או השלישי איתי, אבל זה בעיקר בגלל שלא באמת יצאנו לדייטים.

הנשיקה הראשונה שלי? הכרנו באינטרנט.

הסקס הראשון שלי? הכרנו באינטרנט.

בן הזוג הרציני הראשון שלי? הכרנו באינטרנט.

בן הזוג הרציני השני שלי? הכרנו באינטרנט.

בחיי היו לי שתי אהבות גדולות. לא הכרנו באינטרנט.

זו רק אני או שכל הפוסט הזה נשמע כמו סטטיסטיקה אחת גדולה ומשעממת? תיכף האקס שלי יגיד בפעם המליון שהכל אצלי זה מספרים ומטרות.

בהשקה העידו על האינטרנט שהוא ג'ונגל בכל מה שנוגע להכרויות. לא יודעת מה אתכם, אני מאולפת.

ולסיום ארצה לחלוק עמכם שיר של מאיר ויזלטיר, שאין רלוונטי ממנו לנושא (ותודה לאור שחשפה אותו בפני):

ימים רעים / מאיר ויזלטיר

Edited: פברואר 10, 2010

חומר סיכה הוא חומר לשיחה

אתמול דורקס קיימו מסיבת עיתונאים ובלוגרים לקידום המשחק המקדים. אה, כן, התנועה לקידום המשחק המקדים - זוכרים? כן, אז זה זה. בין השאר התבקשתי להנפיץ לעצמי בן זוג להגיע איתו לפעילות, אבל בסופו של דבר התברר שטוב שלא הנפצתי לעצמי בן זוג כי הם גם הזמינו את דוגמן ואת שאר חברי צוות הדירה. בתור בן זוג מונפץ סיפחתי לעצמי את אור דהן, המרוקאית הכי לוהטת בתל-אביב ובאופן כללי סוג של כוהנת משחק מקדים וגם הרבה מעבר לזה (אני פשוט מאוהבת באשה הזאת). הגיעה גם רות סגל, חברתי הטובה ביותר, והיה אמור להגיע גם קובי שטח (שהיה חולה וחבל, פספס הזדמנות לעשות לי מסג'). טוב, אז בסוף זה הסתכם ב"בואו נחרמן את מיכל והחברים הבלוגרים שלה". גם זה בסדר ואפילו בסדר פלוס פלוס.

זו היתה סיטואציה מצחיקה האמת. לשבת באותו חדר עם האקס שלי כדי לקדם ולהשיק מוצר שבפועל קצת פגם בחיי הזוגיות שלנו בזמנו. הגעתי לפעילות בדכאון מלכתחילה, וכל הפעילות רק הכניסה אותי לדכאון עמוק יותר. הפעילות כללה הרצאה בנושא חשיבות המשחק המקדים של שלי פסטרנק-כץ, סקסולוגית במקצועה, שגם ידעה כיצד להפיג מבוכה בכל מה שקשור לשיח על סקס באמצעות הומור מוצלח למדי.

כמו שכבר בלבלתי בשכל בכמויות אין קץ על הקושי שלי בלהיות לבד, אני אשוב ואחזור על כך שקשה לי להיות לבד. ניסיתי בשבועות האחרונים להיכנס לפאזת הזוגיות שוב אבל יש לי הרגשה שזה נועד לכשלון. אתה קורא את זה בטח, ואתה יודע, כרגע אני מספחת לך סופרלטיבים מהגהנום, אבל סביר להניח שזה בעיקר בגלל שאני נמשכת אליך מאד. מעבר למטרות השיווקיות שמופעלות על בלוגרים במסגרות האלה, אני חושבת שלעתים לדברים האלה יכולות להיות השפעות רגשיות עצומות על סיטואציות אירוניות בחיים, אתמול בהחלט היתה סיטואציה מהסוג הזה. אני ממש רוצה לכתוב על זה, אבל האמת היא שאני לא יודעת איך. העוגן הרגשי שלי אתמול היתה אור. אור יודעת להכניס לחיים שלי, כשמה, המון אור. כל עוד היא היתה שם והצחיקה אותי, המוח שלי לא נדד למחוזות פסימיים. השיא של אור היה כשהיא לקחה עשרות קונדומים הביתה ולא היה לי ברור אם היא מתכוונת להשתמש בהם בלילה אחד או במשך חודשיים. היא טענה שזה מיועד ללילה אחד. טוב, אור משוגעת.

לאחר ההרצאה קיבלנו הרצאה נוספת על איך לעשות מסג' מרפה ומעורר. אור ישבה מימיני, מפצחת אריזות של קונדומים כאילו היה מדובר בגרעינים שחורים, רות ישבה משמאלי ודוגמן ישב בקו ישר מולי. דוגמן ואני תקשרנו בטלפתיה בזמן שנציגת מעבדות ג'יג'י הדגימה באמצעות המוצר 4play (חומר סיכה + מסג' אותו עיניכם שזפו כבר בעבר כאן בבלוג) איך מבצעים מסג'. קבלו סוד שיביא עליכן דקירות של קנאה מכיווני: דוגמן אוהב לעשות מסג'ים, והרבה מהם. הוא אוהב לפנק, ואני מאמינה שכשאוהבים לעשות משהו אז עושים אותו טוב. בתקופת התנועה לקידום המשחק המקדים החלטנו לבדוק את המוצר על בשרנו ואם לומר את האמת, עבור מסג' הוא היה מעט מאכזב. במקום לצווח עליו "הו דוגמן, הבא לי בראש!" בעיקר מצאתי את עצמי צווחת "זה דביק! תוריד את זה! לא! בעצם אל תגע בי! אני הולכת להתקלח!", ובזמן שהודגם המסג' באמצעות המוצר על גופה של בחורה שנראה שנרדמה באמצע, דוגמן ואני החלפנו מבטי נוסטלגיה על אותו הערב. באופן אישי במסג' אני מעדיפה חומר על בסיס שמן ולא מים.

בסוף הפעילות קיבלנו חולצות במידה לארג' (אם חשקה נפשכם בחולצה של דורקס, זה הזמן להציע לי לצאת אתכם לדייט), את חומר הסיכה המדובר (אם אקבל עוד אחד ממנו במתנה אוכל להתחיל לשחק באולינג!), טבעת רטט ואת חומר הסיכה play של דורקס בטעם פינה קולדה (שאני חייבת להודות שהמוצרים בטעמים האלה שלהם דווקא מאד מאד מוצלחים).

חזרתי הביתה עם כמויות מפלצתיות של חומר סיכה, השידה שלי נראית כמו שידה של בחורה שסובלת מדכאון ואגינלי. לשמחתי הדכאון שלי הוא לא ואגינלי, הוא טמטומלי, ובינתיים לא נראה שיש לי סיבה מיוחדת להשתמש בחומר סיכה. אז אתם באים לשחק באולינג?

וטיפ קטן לדורקס: אם את המסג'ים שלכם לא תדגימו על הבלוגרים, הם ישתעממו ויברחו לפייסבוק בסלולרי.

Edited: פברואר 4, 2010

תועבה בפה ותאווה בלב

היום לפני שעזבתי את הבית שלו לא התקלחתי. בכלליות יש לי קושי מאד גדול לצאת מהבית ללא מקלחת - אני מרגישה את הזיעה השמנונית שהתגבשה על העור שלי במהלך הלילה ומרגישה שעדיף שיגיע סוף העולם על שאצא מהבית מבלי להתקלח. היום הוא מיהר ולא הדליק לי את הדוד, אבל זה היה בסדר, לא הרגשתי מיוזעת או מסריחה באופן יוצא דופן. אחת מנשותיי התקשרה אלי ופתחנו את השיחה ב"מאמי שלי!", "מהממת שלי!", "מדהימה שלי!", וכיו"ב והוא צעק עלי ללכת ולקשקש את השטויות האלה במקום אחר ולא להפריע לו לצפות ב"עונת החתונות". היא הזמינה אותי להצטרף אליה לארוחת צהריים במסעדה איפה שהסודי שלה נמצא. מיד הסכמתי ומיהרתי לצאת לכיוונה. מזג האוויר היום היה מעניין. מצד אחד היה חמים ואביך ומצד שני השמיים לא הפסיקו לטפטף.  שמתי בסלולרי את השיר שמתנגן לי כבר כמה ימים בראש ללא הפסקה והלכתי בצעדים מדודים לפי הקצב. הגעתי אליה והטלפון שלה לא הפסיק לצלצל. זה היה איזה בחור חתיך שהיא הכירה בפייסבוק ורצתה בהתחלה ללכת איתו למסעדה כדי לגרום לסודי לקנא. אמרתי לה שלמרות שהוא חתיך זה רעיון לא טוב, אז ויתרנו עליו.

צעדנו ברוטשילד של יום שבת כשחמים ואביך בחוץ וטיפות טפטפו עלינו ללא הרף והיא אמרה שנעים לה, שהיא היתה רוצה שמזג האוויר יהיה ככה כל הזמן ורק חסרה לה קצת שמש. גם אני אוהבת את מזג האוויר ככה, אבל היה ברור שמתישהו יגיע הגשם וישטוף את כל האבק. כשהגענו למסעדה, בבית הקפה ליד ישב גבר לבדו. הוא ואני מחליפים מבטים מזה 9 שנים בעיר הגדולה אבל מעולם לא העזנו להחליף מילה. גם הפעם הסתפקנו בהחלפת מבטים. יש סוג של קסם בפוטנציאל הלא-ממומש, הלוואי ונמשיך להחליף רק מבטים גם כשנהיה בני 50.

התיישבנו על הבר והבטנו בתפריט, הבטנו גם סביב. הסודי שלה לא היה שם. הזמנו פלטת פירות ים ויצאנו החוצה לעשן סיגריה. דחקתי בה לשלוח לו סמס שיבוא לומר שלום. חזרנו אל הבר והברמן היה הורס. ג'ינג'י כזה. היא בטח היתה אומרת שהוא אדום מדי בשבילה. פלטת פירות הים הגיעה לשולחן הבר וגם היא היתה ג'ינג'ית. במקום כלי ניתוח רגילים לסרטנים קיבלנו סוג של פטיש מהונדס וכבד איתו היינו אמורות לרסק את השרצים. אמרתי לברמן הג'ינג'י שזאת נראית לי כמו פעולה קצת אכזרית והוא התנדב לרסק עבורנו את השרימפס והסרטנים. היא אמרה שהסרטנים טעימים, ושאלה אותי איך אפשר להגיע ללב הבשר שלהם, עניתי לה שזה כמו לכרות יהלומים. ויתרנו די מהר על אכילה באמצעות מזלג וסכין ועברנו לאכול עם הידיים. ניסיתי לרסק גם בעצמי את אחד הסרטנים אבל מה שיצא זה שהשפרצתי לאחד המלצרים רוטב על השיער. הוא הסתכל עלי במבט המום ואני חשתי מבוכה רבה ולא הפסקתי להתנצל.

אחרי שריסקתי את גוף הסרטן החדרתי אצבע לתוכו, האצבעות שלי היו רטובות ודביקות מהרוטב. המשכתי לחטט ולחטט בגוף שלו, מוציאה עוד קצת בשר על האצבע ומלקקת אותה עד שלא נשאר טעם. החלק שלנו בבר היה החלק הכי מטונף בכל הרחוב לדעתי. לקראת הסרטן השני היא נכנעה, היא אמרה שעדיף לאכול המבורגר וזהו. בינתיים התיישבו לידנו שני נובורישים שכאלה ושתו יין אדום. הם בירכו אותנו לתיאבון ואני הזהרתי אותם שמומלץ לא לשבת לידינו כי אנחנו משפירצות. הם הביטו בתפריט ואז בנו בחלחלה ואז בתפריט שוב ואז בנו ואז החלחלה היתה מהולה בין הבינינו לבין התפריט. היא שאלה אותם אם הם לא אוכלים בגללה, הם לא ידעו מה לענות. נראה לי שהם לא רצו להזמין אוכל בגללי, אבל אני לא נכנעתי והבטחתי לעצמי שאני אפרק את הסרטנים והשרימפסים עד שלא ישאר מהם דבר. בינתיים היא העבירה אצבע סקסית בתוך הפלנצ'ה ולאחר ליקקה אותה ושאלה אם זה עושה להם את זה. ואז הסודי הגיע, היא אמרה לי להתנהג בטבעיות, אז המשכתי לחטט בסרטנים.

הג'ינג'י חזר וריסק לי עוד קצת סרטנים, הפעם הם השפריצו על הנובוריש שישב לידי והוא התלונן שהרוטב נכנס לו לעין. הג'ינג'י התנצל אבל נראה שהוא די נהנה מכתישת שרצים עבורי אז הוא המשיך. אמרתי לו שאני ראויה להערכה על הפירוק הבלתי פוסק שאני מבצעת בהם. הוא אמר שאני צודקת. אכלתי במסעדה יוקרתית כמו חית אדם בג'ונגל וזה הרגיש לי נפלא - זה הרגיש שהמנה הזו הוכנה כדי שיאכלו אותה בדיוק כך. הסודי ניגש אלינו ושאל אותנו איך היה. אמרנו לו שמעולה, היא אמרה שעדיף המבורגר, אני אמרתי שעבודת הריסוק והפירוק זה כמו עוד ארוחה בפני עצמה. הוא אמר שאני צודקת, הרגשתי שלכריות האצבעות שלי יש מערכת עיכול עצמאית.

הסודי חזר למלאכתו, גם הוא הכניע משהו בפטיש לידנו, אני חושבת שזה היה בשר בקר. ביקשנו חשבון והג'ינג'י ניגש ואמר לנו שהחשבון שולם. אני כמו ליידי אמיתית (וסטודנטית עניה) אף פעם לא אומרת לא כשמזמינים אותי למשקה או ארוחה. היא לעומת זאת הרגישה מובכת, היא הרגישה שבתשלום החשבון כאילו נחשף סוד ומיד הוציאה את כל הסכום והניחה על הבר. הג'ינג'י שאל אותה מה זה, והיא אמרה שלא נעים לה ומיהרה לקום. הג'ינג'י הסתכל עלי ואמרתי לו - תודה על הכתישה, השירות שלך נפלא, תהנה מהטיפ. היא מיהרה לברוח משם מבלי לומר לו שלום.

צעדנו על רוטשילד בזרועות שלובות זו בזו. הגשם כבר שטף את הרחובות והיא התיישבה על הספסל הרטוב כדי לסמס אותו כמה היא אוהבת אותו, ולא היה אכפת לה מכמה הספסל רטוב. אני חושבת שהברטולין שלה השתלב עם הרטיבות של הספסל בהרמוניה מושלמת. קולה היה מהול חצי צחוק חצי בכי תוך שהיא צווחת כמה היא מאוהבת בו, כמה הזין שלו בשרני, כמה היא רוצה לשכב איתו. אמרתי לה שאני מבינה אותה, היא שאלה אותי איך זה שאני לא מאוהבת ככה. אמרתי לה שאני מתאהבת ככה פעם בעשור. עד הפעם הבאה נשארו לי 6 שנים. האקס שלי אומר שהכל אצלי זה מספרים ומטרות. אמרתי לה - מכל מאהביי החכמתי. היא אמרה לי שכנראה אני עדיין מאוהבת. אמרתי לה שכנראה זה עדיין נכון. היא אמרה שנראה לה שאני מבינה בגברים יותר ממנה. לא אמרתי לה שנראה לי שאני מבינה בשרצים יותר מכל.

מכל מאהביי החכמתי כי לברוח אל אהבה מבריח מאהבים. אילו הייתי יודעת לשחק פוקר הייתי משאירה את הקלפים עם הלבבות קרוב לחזה, אבל אני מסתפקת בלרמות.

יודעת מה שרצים רוצים.

Edited: ינואר 30, 2010

עשרת הדיברות של מיכל למשחק מקדים מושלם

1. ת ת ק ל ח ! יתרה מכך אנו מוכנות להצטרף אליך למקלחת ואולי אפילו להתחיל את הביזנס שם. גבר, אתה לא כלב (תלוי כמה אתה מניאק), אתה לא יכול לרחרח לעצמך את הביצים. עם זאת, סביר להניח שאתה תרצה שנבקר שם, ולא, אנחנו לא מצפות לריח שושנים, אבל גם לא לריח שיזכיר לנו את העובדה שנועם טור לא החליף תחתונים במשך חודש על אי המתים (ואם תהיתם למה קראו ככה לאי המתים, הנה התשובה שלכם).
2. גזוז ציפורניים! נעים בגב זה נחמד לפני השינה, אבל מה-זה לא מתאים לנו שתקלף לנו את העור מבפנים. הוא מספיק רגיש גם ככה.
3. סקווירטינג. כן, כן. אנחנו יודעות שאתה לא קוסם. אבל לפני הסקס נשמח אם לא תתנהג כמו יובל המבולבל. לשון על הדגדגן, אצבע בפנים - לא עד הסוף אבל חלקית, יש לשמור על שעון ביולוגי נכון ולדאוג שאצבע תהיה בין השעה 11 ל-1 ושתעשה להטוטים פשוטים בצורת "בואי אלי". (אם תעשה את זה נכון גם נגיד לך "אני באה!" בתרגום חופשי מאנגלית.) מי יודע איזה קונפטי אולי תצליח לשלוף מהכובע.
4. האוזניים שלנו הן לא הגה והראש שלנו הוא לא זמבורה. גאג ריפלקס אולי מדליק אותך, אבל לא מתחשק לנו לפצוח בהפרעת בולימיה במיטה. אם בכוונתך להמשיך בדבר שיהיה לך ברור - הגודל כן קובע.
5. מכות בטוסיק זה נחמד ומדליק, אבל אל תחבוט בנו במקומות אחרים. כולנו יודעת לחייג 1202.
6. תגע לנו בגוף בכל מקום לפני שאתה מיד שולח ידיים או איברים אחרים לבין הרגליים. הרבה יותר מדליק נגיעות בכל הגוף - כפות הרגליים, הרגליים, הידיים, הבטן, הישבן, הצוואר וקצת מסג' בגב (עם הדורקס פליי מסג', למשל…) ורק אז החזה וכל מה שנשאר. נשיקות רכות וידיים מלטפות יקנו לך הרבה נקודות אצל כל הבנות.
7. חשוב מהכל - ספר לנו מה אתה אוהב, מה עושה לך טוב ומה מדליק אותך במיטה, אצלנו בתנועה אנחנו פתוחות למשא ומתן ומוכנות לנסות הכל לפחות פעם אחת. הדבר גם נכון לגבי הבנות. בנות רבות מפחדות לומר לפרטנר מה הן אוהבות במשחק המקדים ובסוף יוצאות לא מסופקות או מדמיינות שיש שם מישהו שהוא לא אתה כדי להעצים את הריגוש. חבל על מי שמת ועל אורגזמה לא-באמת.
8. הצע לנו נישואין. הסדין לבן ואם ממש טוב לנו נצווח גם לפי לחן חתונה. אל תבהל - הקלק על הלינק ותבין.
9. אל תדבר אתנו על האקסית שלך, על אימא שלך או על כדורגל. דבר אתנו עלינו, על כמה אנחנו חתיכות ולוהטות ועושות לך את זה. תחת כל מעטה של חרמנות מסתתרת נרקסיסטית שמשוועת למחמאות.
10. הכי חשוב: אף פעם אל תכריח אותנו לעשות דברים במיטה שאנחנו ממש אבל ממש לא רוצות. בחזרה לסעיף 7, אנחנו מוכנות להתנסות בהכל לפחות פעם אחת, ואם אנחנו יודעות שזה לא בשבילנו ובכל זאת אתה לוחץ עלינו, תמיד יש את מי שתהיה מוכנה לעשות את זה במקומנו, אבל בחייאת רבאק, לא חבל לך על הכסף?

בנות, חושבות ששכחתי משהו? אל תתביישו לחלוק. בנים, אתם מרגישים מקופחים ושהזניחו את הדחפים שלכם בצד? ספרו לי מהם 10 הדיברות שלכם למשחק מקדים מושלם ואם יש לכם חברה קבועה (או ממש הרבה יזיזות), כנראה עשיתם משהו נכון - ושישרפו כל הקנאיות. הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק - התנועה לקידום המשחק המקדים ותבינו ה-כ-ל.

שתהיה לכולם שנה רטובה.

תבחר, זה או אני או היא

Edited: ספטמבר 23, 2009

הזוכה בבושם סקרלט ועוד כל מיני הרהורי שנה חדשה

ראשית עלי להתנצל, הבטחתי כי אכריז על הזוכה בבושם בסופ"ש אך לצערי הבחירה היתה מאד מאד קשה עבורי ולכן התעכבתי בנושא. בואו נגמור עם זה לפני שאחת מהבנות תאכל לי את הראש: הזוכה בבושם סקרלט היא לא אחרת מאשר לירי אמיר אשר השקיעה את נשמתה לתחרות ואף פירטה בהרחבה על הדואליות שבה! אני מודה לכל הבננות שהשתתפו בתחרות וכולן כמובן מקבלות דוגמית סקרלט במתנה.

לירי אמיר

אני לא נוהגת לאחל שנה טובה, אז אל תגלו לאף אחד שאיחלתי - אבל לכל הבנות ולכולם שנה טובה ומבטיחה שזה לא יגיע אליכם באס.אם.אס.

מלבד הבושם הפוסט הזה הולך להתעסק בשני עניינים הנוגעים לשנה החדשה. פשפוש קל במדפים המאובקים של קורקי העלה פוסט ישן שכתבתי ב-31/12/2005, בבלוג ז"ל שלי שאינני יודעת היכן בעולם הוא נמצא כיום. תוכנו היה כזה:

10 ציפיות לשנת 2006 - שנה בסימן רטרופסיבי

Saturday, 31 לDecember 2005

1. לטוס לאמסטרדם! - נכנס לרשימה גם בשנה שעברה ולא יצא לפועל.

2. לכתוב לעיתון/מגזין - הגיע הזמן להשתלב איפה שהייתי צריכה להשתלב כבר לפני.

3. לחזור לעשות ספורט.

4. לחזור לנגן בפסנתר - פרשתי לפני 6 שנים ויש לי חשק עז לחזור לנגן.

5. לחזור ללמוד פיתוח קול - ממש ממש בא לי.

6. ללמוד משהו חשוב בתחום המחשבים, אולי תיכנות - לא שכזה מתחשק לי ללמוד, אבל מתחשק לי לדעת ומתחשק לי לפתוח דלת לכסף טוב.

7. להקים מחדש את רדיו במה (שהיה דאז בעם) - התעוררו בי געגועים עזים לחזור לשדר וגם להקים מחדש את הפרויקט האדיר הזה, שהיה ממש כיף בפני עצמו.

8. לחזור לפסיכולוגית שלי - לא יצא לנו להיפגש הרבה, אבל היא באמת היתה נהדרת.

9. להישאר מרוצה ושמחה (באופן יחסי).

10. ללמוד להאמין באהבה. אמן.

אז ככה; לטוס לאמסטרדם בסוף טסתי, זה היה בסתיו של 2007 בסופו של דבר ונסעתי ביחד עם קומץ, היג"כ בורלא, כוכבים מנצנצים עליו. לא אבלשט אף אחד ולא אסתיר את העובדה שיצא לי לעשן שם מלא סוגים שונים של גראס (והמופלא שבהם היה ההיידרו בגרין האוס שהעיף לנו את התחת עד כדי כך שלא רצינו לחזור לארץ ואכן כמעט פספסנו את הטיסה). בתקופה דאז, גם בארץ, הייתי מעשנת המון ושנאתי את זה. הרגשתי שאני ממש על האדג' של להיות ג'אנקי. אחד הדברים הטובים בעיקר שיצאו מאסמטרדם היה העובדה שבעקבות הנסיעה הפסקתי לעשן בכמויות של חמור בקאט-ניפ. מלבד זאת, באמסטרדם ספגתי את הפציעה הכי קשה שספגתי בחיי. אימא שלי לפני הנסיעה הזהירה אותנו שלא נשכיר אופניים, והיה זה חודש בדיוק אחרי שלמדתי איך רוכבים על המכשיר הדו-גלגלי הזה. אני כמובן התעקשתי על אופניים ורודים, אממה, אחד הברקסים מסתבר היה מקולקל. לא חלפו 15 דקות מהרגע ששכרנו אופניים וכל הפרצוף שלי כבר נמרח על אחד הגשרים של נהרות אמסטרדם. התוצאה: שפה פתוחה, פנס בעין ויד שיומיים לא יכולתי להזיז. במצב כזה הייתי יכולה לתבוע את הביטוח על הנסיעה, לקבל כסף וכו', אבל בגלל שכל כך פחדתי מהתגובה של אימא שלי העדפתי לסגור את הנושא בלקנות מייק אפ ממש ממש חזק (30 יורו, אסתי לאודר, המייק אפ הכי מדהים שהיה לי, כוסאמא של סופרפארם אין בארץ). בפארמיה באמסטרדם בה אחת הדיילות איפרה אותי, הסיפור נהיה יותר מביך כשהיא הבינה שהגבות שלי מאוירות וברחה כל עוד נפשה בה מההיסטריה ושלחה דיילת אחרת לטפל בי. הדיילת האחרת היתה מאד נחמדה וכיסתה לי את הפנס היפיוף שלי בזמן שהיה גדוד של לקוחות שהביט בנו כמות היינו מופע בקרקס. היה מופלא. שנים שמרתי את הסיפור הזה בסוד ולמעשה בורלא ואני סיפרנו לכולם שהרגזתי אותו אז הוא הכניס לי אגרוף.

הנה תמונה שמעולם לא נחשפה לציבור הרחב דקות מספר אחרי ההתרסקות עם האופניים:

לא בורלא, אל תרביץ לי!!!

שלושה ימים אחרי שהחופשה שלנו התחילה בורלא ואני באמת התחלנו להתרגז אחד על השני וכנראה המירכוז הבלתי נסבל של לבלות כל כך הרבה זמן זה בחברת זו נתן את אותותיו. אחרי שדרכנו נפרדו בת"א לא שוחחנו אחד עם השני שבועיים. בורלא כעת גר בצפון ואני עדיין בת"א. הרבה אנשים שואלים אותי אם אנחנו עוד בקשר (שכן בתקופותנו היפות היינו כמו בנאדם אחד). אנחנו משוחחים לעתים רחוקות בטלפון, בורלא אוהב לכבות את הטלפון לעתים תכופות אז לפעמים אני סתם משאירה לו הודעות מפגרות במשיבון ("בדיוק חשבתי עליך, ואז… אה… שיט, הפסדתי."). הקשר של בורלא ושלי הוא כה חזק שאנחנו מרגישים זה את זו נפשית. לא, אנחנו לא צריכים לדבר לעתים תכופות וגם לא להיפגש, אבל דואגים שכל מפגש שיש לנו יהיה מפגש קסם.

קומץ ואני משמינים הסורים בכרם החודש. קסם.

לכתוב בעיתון/מגזין - כמעט קרה, קבלתי את השוט שלי באחד המגזינים בארץ. הבעיה היא שהיום לא מחתימים כמעט כתבים כעובדי מערכת אלא כפרילנס ללא חוזה. הייתי צריכה לעשות את מה שהייתי צריכה לעשות, לא עשיתי, נכנעתי. אני בת זונה עצלנית (וסליחה אימא). בסוף נשארתי פה בבלוג, והבנתי שהכסף כאן אפילו גרוע פחות מהכסף בעיתון או מגזין.

לחזור לעשות ספורט - חזרתי גם חזרתי. מאז הספקתי להירשם 3 פעמים לחדר כושר, ללכת קצת ואז למכור את המנוי. גם כרגע הקשר היחיד ביני ובין חדר כושר הוא החיוב החודשי בכרטיס האשראי. וואלה, תכל'ס אני צריכה לחזור לעשות ספורט שוב.

לחזור לנגן בפסנתר - לפני שנה אבא שלי לקח את הקלידים האלקטרוניים שלי מגיל 4.5 (משנת 80-ופאקינג-9!) לתיקון והחזיר אותם חדש דנדש. היו לי כמה ערבי דכאון בהם הלחנתי כמה שירים עם ליריקה מטופשת ממש, אבל מעבר לזה הקלידים מקשטים יופי את הכסא בסלון.

לחזור ללמוד פיתוח קול - לא קרה, לא יקרה גם כנראה ונראה לי שגם במיטה הפסקתי להיות צווחנית בינתיים. תשאלו את האקסים שלי, השותפים שלהם לדירה ואף את השכנים שלהם - במיטה אני עושה יופי של סופרן, מצו ואלט.

ללמוד משהו חשוב בתחום המחשבים, אולי תיכנות - הסיבה אז היתה בגלל שהכסף טוב. אז לא הייתי בטוחה בכלל מה אני רוצה ללמוד ודי הדחקתי את עניין הקולנוע מטראומת הלימודים בתיכון. אז כן, בסוף הלכתי ללמוד קולנוע, ולא, הכסף לא טוב. השאיפה להייטק באה בעיקר מצד משפחתי הפולניה שאכן החדירה לי שכסף זה חשוב וכסף זה טוב, אבל בסופו של דבר אחרי מחשבה והבנה של מי אני ולאן הנפש שלי חותרת + כאבי בטן תכופים, הבנתי שבמשרד הייטקיסטי ויום עבודה של 9 שעות ומעלה אני כנראה לא אצליח להתמודד. אגב, העובדה שעבודה על סט בדר"כ ארוכה הרבה יותר מ-9 שעות ביום ויכולה לפעמים להגיע גם ל-14 שעות מבלי למצמץ לא מרתיעה אותי ו/או את כאבי הבטן שלי. יש דרייב וקסם שהוא פשוט שונה במהותו בעבודה על סט, במיוחד אם יוצא לי לחלק הוראות. חולת כח. כזו אני.

להקים מחדש את רדיו במה (שהיה דאז בעם) - לא קרה, לא נורא. בזמנו הרעיון היה מקסים וכיפי בטירוף, נכון לימים אלה יהיה זה בזבוז זמן משווע. טוויטר הרג את כוכבי הרדיו.

לחזור לפסיכולוגית שלי - הגברת המקסימה הזו שהייתי אצלה מספר פגישות מועטות ועם זאת מילאה אותי בתובנות כל כך רבות לצערי נורא יקרה. יצא לי לפגוש עוד פסיכולוג מספר חודשים דרך קופ"ח, מי שקורא בקביעות יודע שהוא היה גרוע. יצא לי גם לפגוש פסיכיאטר כמה פעמים, הוא נחמד, הוא רוסי וכל פעם מחדש שואל אותי אם זו פעם ראשונה שלי, מה אני לומדת והאם אני רוצה להיות שחקנית. אה, ושלפני חודש-חודשיים-ושלושה הוא ראה את "ואלס עם באשיר" עם אשתו בקולנוע ובאמת שהיה מאד נחמד.

להישאר מרוצה ושמחה (באופן יחסי) - טוב, באופן יחסי עבד. בהמשך לדיבורי הפסיכיאטר מהסעיף הקודם אני חייבת להודות שמרוצה ושמחה באופן לא יחסי אלא מוחלט, הרבה יותר קל עם כדורים נוגדי דכאון. בדרך הלב שלי הספיק להישבר פעם אחת וראשונה מזה עשור (וזה בסעיף הבא), אז החלטתי להפסיק עם הכדורים כדי שאוכל להרגיש את הכאב כמו שצריך. אה, ועם כדורים נוגדי דכאון אין אורגזמות ובכל מקרה זה לא גרם לי להפסיק למרוט את השיער. מה החרא הזה.

ללמוד להאמין באהבה. אמן - קרה 8 חודשים אחרי שכתבתי את הפוסט ההוא. בסוף, נשבר לי הלב. וכו'.

חיפושי גוגל פופולריים - על הדבש ועל העוקץ?

במהלך החודשים האחרונים אני עוקבת באדיקות אחר חיפושי גוגל פופולריים שבסוף מובילים אלי לבלוג. לכבוד השנה החדשה אחלוק את העשרה הפופולריים שבהם ועל שום מה ולמה:

1. מיכל - ה-SEO הכמעט הכי חזק ברשת. לא מיכל ינאי, לא מיכל אמדורסקי. מיכל גרוסברג. תוצאה שלישית בגוגל. לפני מעטרות את התוצאות מיכל בת שאול (שאלוהים יודע מה היא עשתה בשביל שיהיה לה כזה SEO מטורף) ותחתיה בתת-חיפוש מיכל ניב ז"ל. אל תדאגו, אני אמשיך לכתוב פה מיכל (מיכל, מיכל, מיכל, מיכל) עד שאגיע למקום הראשון בגוגל. 57% מהמחפשים מעולם לא ביקרו כאן לפני שחיפשו.
2. מיכל גרוסברג - זו אני. 24, תל-אביב, סטודנטית לקולנוע, תפוסה. 30% מעולם לא ביקרו כאן לפני שחיפשו. 70% הנותרים הם למעשה אני שמחפשת את עצמי.
3. מוצצת לעצמה - כן, עד לא מזמן מקום ראשון בגוגל (עכשיו יש שם איזו קוקסינלית שמוצצת לעצמה), מוביל לפוסט האלמותי שמדבר על נשים שמוצצות לעצמן את הפטמות. ככל-הנראה מדובר באדם ספציפי שקורא באופן קבוע, לפי הסטטיסטיקות. אינני יודעת מי הוא, אינני יודעת מה הוא רוצה ממני, אבל אני מקווה שהוא לפחות נהנה וממליצה לו לשמור אותי בבוקמארקס במקום לחפש אותי בגוגל בכל פעם מחדש.
4. ציצים - פעם המילה ציצים היתה רצה פה הרבה ולכן הייתי במקום ה-23 והמכובד בגוגל תחת חיפוש זה. אין לי מושג איפה אני נמצאת היום, בטח הרחק מאחור, אבל לפי הסטטיסטיקות שמראות כי 94% מהמחפשים הם קוראים חדשים ושזמן הקריאה הממוצע עומד על 6 שניות, ככל הנראה ציצים הם לא מצאו כאן.
5. התנועה לקידום המשחק המקדים - טוב, לא באמת צריך להרחיב על זה יותר מדי. היתה תקופה שכולם רצו לדעת מיהן המטורללות מהשוק שצווחות על בסטיונרים שהן רוצות יותר מגע חושני בציצים.
6. הבלוג של מיכל - יש ברשת הרבה "הבלוג של מיכל", אני פשוט במקרה הפופולרי ביותר.
7. סקס - כן. טוב. כמעט מפליא שזה לא במקום הראשון.
8. www.supersexit.co.il - כן, זו הכתובת של הבלוג. לא ברור למה חיפשו את זה בגוגל במקום להקיש בשורת הדפדפן, אבל באמת שאני לא אתווכח. כל אחד ושיטות הגלישה שלו.
9. החתול והכלב - אדם הורוביץ צריך להודות לי על היח"צ חינם שאני מבצעת לו פה. אז מה אם אנחנו לא באמת מכירים. לעתים הוא מחייך אלי בחיוך ממזרי.
10. לצאת משוק הבשר - WTF.

Edited: ספטמבר 22, 2009