I'm still Michal from the Blog

מה זה ירוק מבחוץ, אדום מבפנים ויש ליד זה פקאצה צווחנית?

אבטיח עם בלוגרית

אתם לא מבינים כמה קשה להיות בלוגר. לקום ב-12:00 בצהריים ולהרגיש כאילו כל היום שלי מתפספס, לרוץ לכל מיני השקות על עקבים גבוהים שמקמטים לי את הרגליים, לאכול מלא אוכל בחינם ולעלות במשקל, לקבל כל מיני מתנות שוות ממותגים ולכתוב על זה ואז יגידו עלי שדעתי מכורה מראש, כל היום אנשים שואלים אותי איך פותחים בלוג ומשיגים הרבה קוראים - זה ממש מבזבז לי את הזמן. בקיצור. חרא להיות בלוגר. בזבוז של זמן. איכסה פיכסה.

סתם. על מי אני עובדת.

האמת היא שאנחנו נמצאים בעידן די מרתק עבור בלוגרים. אתמול שוחחתי עם חבר מהלימודים על הנושא והסכמנו שזה מדהים איך בלוגר מקבל כבוד (מפוקפק משהו) בכל מיני מקומות לפחות כמו עיתונאי. (למעשה, כיום כשאני אומרת "מה? אל תשוו אותי לעיתונאית, זה לא לרמתי" בציניות, אנשים כבר לא מרימים יותר מדי גבות.) היום כבר קיימים בלוגרים בארץ שיכולים להתייחס למה שהם עושים כמקצוע לכל דבר ולחיות מזה בכבוד.

זה מעניין. בארה"ב, איפה שכל הדברים הטובים והרחוקים קורים, ידוע שבלוגרים מובילים מקבלים המון המון ריספקט, במיוחד אלה שהם בעלי גוון אקטואלי. לי אשית זה נשמע מדהים ומטורף כשבלוג מבצע תחקיר של שנתיים כדי לחשוף שמנכ"ל פייסבוק היה פורץ לאימיילים של חבריו לספסל הלימודים בימיה הראשונים של הרשת החברתית. בעיני זה מסוג הדברים שהתקשורת המסורתית היתה בוודאי מריירת לשים עליו את הידיים, הרגליים וכל רמ"ח איבריה. בישראל מאידך, אנחנו נמצאים בשלב יחסית מפוקפק, אם נקרא לזה כך. יש איזשהי תחושה שנכון לרגע זה לא קיימים בלוגים של ממש מהסוג שקיימים בארה"ב. כלומר, הם קיימים, אין ספק, אבל איפה הריספקט ואיפה הם? אז בדר"כ יתנו לבלוגרים מהסוג הזה לחלטר פה ושם במאמרים בוואי נט או בנענע10, אבל משום מה לא מורגשת שום שליחות עיתונאית במסגרת הבלוגרים בארץ. משהו שיוכל להיות מנוכס אך ורק לטובתו של בלוגר. אני חושבת שהדבר הכי קרוב לזה שראינו בארץ היה החשיפה של גילו האמיתי של עומר אדם ב"כוכב נולד" ע"י עומרי חיון.

אותי אישית זה מצחיק, איך יתכן שילדון בן 17 שמתעסק ברכילות, הדבר הכי צהוב וקל לזלזול שקיים בעיתונות לכאורה, מצליח לחשוף ולהיחשף עם הדברים האלה באופן כ"כ רחב. היכן כל אותם האנשים אשר כפולים מגילו ויש להם אג'נדות שסביר להניח כי הן חשובות הרבה יותר? אפשר להגיד שאולי זה לא מעניין מספיק, אבל אני לא חושבת שזה נכון. אנחנו מדינה שצורכת אקטואליה בכמויות יוצאות דופן. אני חושבת שזה בעיקר נובע מ-2 מקומות בהם יתכן ובלוגרים אקטואליים לא מתאמצים מספיק, ו/או שמא לעיתונות המסורתית יש אינטרס (כלכלי בעיקרו) לא לתת את הבמה.

לי אין שום שליחות-בלוגינג. אני אוהבת לכתוב על עצמי, על התחושות שלי ועל נקודת המבט שלי על העולם. משתדלת מאד שהדברים שאני מבטאת לא יהיו מוכתבים מראש. אני לא מתביישת להביע את מורת רוחי כשמנסים להכתיב לי מה לומר או מגבילים אותי מבחינה תוכנית או יצירתית. לעולם לא אשתף פעולה עם מי שבאופן אשי ממרר את חיי. (או במלים אחרות לא יוכל לשלם לי בחזרה את כל הכסף המיותר שהוא גובה ממני על מנת שאכתוב עליו או אקדם אותו, כמו למשל בנקים וסלולר.) מי שמעוניין להשתמש בבלוגר ככלי להפצה באמצעות תוכן, ולא באמצעות באנר מהלך (וגם באופן הזה כבר חטאתי), יותר מאשמח לשתף איתו פעולה.

הסירי שערה מליבך

במסגרת שליחות האקסהבציוניזם שלי, הוזמנתי בשבוע שעבר ל-2 אירועים שבהחלט רוממו את מצב רוחי;  הראשון מביניהם היה ביום חמישי. הייתי במסיבת בלוגרים (חהח, ביטוי מצחיק, אני חושבת שאאמץ אותו) של EPYL הממוקמים ברמת החי"ל (הברזל 34). לאונג' בר חדש לטיפולי אסתטיקה מתקדמים. לפני שנתיים-שלוש קיבלנו חדרי כושר ממותגים מחדש, שאליהם מגיעים גם כדי להזיע ולעשות כושר וגם כדי להנות מבחינת תרבות חברה ופנאי.  EPYL למעשה מציעים שירות שהוא מאד דומה, רק במקום להזיע ולהתחטב, כאן הלקוח מנוסר ומתחטב. בין הטיפולים המוצעים במקום הם טיפולים אסתטיים מתקדמים לעור הפנים, הזרקות ומילוי קמטים (בוטוקס? אני חושבת שבוטוקס, כשאגיע לגיל 30 בטח אגלה. הרי 30 זה ה-80 החדש), חיטוב והצרת היקפים, הסרת שיער, טיפול בסימני מתיחה, הלבנת שיניים, מניקור-פדיקור ועוד. (לגבי העוד - שאלתי אותם האם הם מסוגלים לטפל בצלקות, שכן אני מאד רוצה להעלים את הצלקת המכוערת והמזעזעת שלי מאגזוז קטנוע שחטפתי לפני כמעט שנה, ולפי מה שהם אמרו בהחלט ניתן. לפיכך, זהו העוד שלי עבורכם.)

קבלו פנטזיה היפותטית לחלוטין: ביום מן הימים אתעצבן על מנהלת משק הבית שלי שאינה דוברת עברית ואני משלמת לה שכר רעב, על כך שהכריות במיטה אינן מסודרות לטעמי, ויהיה לי כלבלב טרייר קטנטן ואני אגיע אתו לרמת החי"ל כדי להירגע מהלחצים הקשים שעוברים עלי. אניח אותו בידי הבחור הנחמד, השרירי והפלרטטן בבר בכניסה ואגש לטיפולים לטיפוח עורי וגופי אחרי כוס יין לבן מרווה. אהיה כה רגועה, אעצום עיניים עת טיפול הפנים העמוק שאעבור ואחשוב על הבחור השרירי מהבר בכניסה כדי להתגבר על הכאב. בעלי העשיר באותו הזמן יבלה את זמנו בפגישות עסקים באירופה, ותתלווה אליו "סטודנטית לתמיכה" ללא ידיעתי, ואנחנו נהיה מאושרים לעד. אז טוב, זה באמת צריך להישאר ברמת הפנטזיה ההיפותטית (למרות שנורא רציתי לחלוק אותה) אבל אפשר להבין מהפנטזיות המטופשות שלי איזו מן יוקרה משדר EPYL בעיצוב של המקום והנוחות שבו ולאיזה קהל יעד הוא מכוון.

באשר לפינוקים האישיים: אכלנו סושי, בשר, גבינות ודגים, שתינו קאוות ובעוד שנה מכאן בתי השחי שלי יהיו חלקים. הידד! ואפרופו בעניין הסרת שיער בלייזר בבתי-השחי - תחילה אימא שלי מאד חששה שאבצע טיפולים בלייזר במקום שאינו מוכר במיוחד ("לא יתכן שיתבצעו ניסויים בבלוגרים כמות היו שפנים!" כך היא אמרה). מהסיור שהתבצע במקום התקבל הרושם שמדובר במקום מאד מאד רציני עם צוות מאד מקצועי (אך! עם אג'נדה מכירתית מובהקת). אחרי הסיור במקום וההסברים שניתנו לא נותר ספק בליבי שמדובר במקום שבטוח לעשות בו כל מיני דברים מוזרים ומתקדמים טכנולוגית לעור הגוף ואני מוכנה ומזומנה לקפוץ על כסא הלייזרים.

לפרטים נוספים על המקום ניתן להיכנס ולהציץ בעמוד האוהדים בפייסבוק, שם תוכלו למצוא אינפורמציה ומאמרים אודות EPYL.

מיכל בארץ האכזבות

האירוע השני אליו הוזמנתי היה הקרנת טרום בכורה של הסרט החדש "אליס בארץ הפלאות" של טים ברטון. ראשית אומר שאולי יש לי טעם מחורבן בסרטים, אבל "הסיוט שלפני חג המולד" שעמם אותי למוות (איזו שבירת קונצנזוס) אבל מאד אהבתי את "המספריים של אדוארד", "סוויני טוד" ו"סיפורי דגים". "בטמן" ו"ביטלג'וס" הם Epic לגמרי ו"סליפי הולו" היה בסדר. הסרט האחרון שהפיק - "9″, היה בעיני כשלון מהדהד. על אף שהסגנון הקולנועי האשי שלו מאד הורגש שם, הסרט עצמו (לבמאי שיין אקר) היה מאד בוסרי, לא מספיק מעורר פילוסופית והתאים אך ורק לבני נוער.

עשו המון הו-הא והמון רעש בכל מה שנוגע ל"אליס בארץ הפלאות" - בכל מה שנוגע לסוג של רימייק לסיפור וכמו כן התלת מימד ולכן הגעתי להקרנה עם ציפיות מאד גבוהות. מסתבר שאפילו חבריי לספסל הלימודים לא קראו את התקציר לעומק - הסרט הוא בשום אופן לא רימייק לספר של לואיס קרול, אלא טייק אוף אליו ומתעסק בעלילתה של אליס כאשר היא בת 20 וחוזרת פעם נוספת לארץ הפלאות.

הסרט עצמו מאכזב מאד, אולי גם כי הגעתי עם ציפיות מאד גבוהות. מבחינה ויזואלית הוא מעוצב להפליא בדרכו המיוחדת של ברטון ואין ספק כי מדובר פה בעבודת עיצוב בעלת דמיון ומעוף כמו בכל סרטיו. תלת-המימד, מאידך, מיותר לחלוטין. את רוב הסרט ניתן אגב לראות בלי משקפי תלת מימד (אם כי יהיה ניתן לשים לב להבדלים מבחינת עומק השדה). איפה שתלת-המימד נכנס לפעולה, זה מרגיש מיותר לחלוטין - עיקר תלת-המימד סובב סביב משחקי פוקוס, שלא בשבילם משלמים יותר כסף ומרכיבים משקפיים לא נוחים במשך שעה וחצי. מבחינה ויזואלית זה לא "אוואטר" ולא "למעלה". אפשר בקלות לוותר על חווית תלת-המימד מבלי להרגיש רע עם עצמכם או שאתם מפספסים משהו.

ישנה בעיני התכתבות תסריטית מקסימה בין הסיפור המקורי לבין הסיפור אותו ברטון מספר בשליש הראשון של הסרט. הכל קורה לאליס אול אובר אגיין, אבל היא לא יודעת מזה דבר. "האם זוהי אליס האמיתית?" נשאלת השאלה שוב ושוב, ועל אף שהתשובה ברורה, בכל זאת מצאתי את עצמי במתח עם השאלה הזו. הבעיה מתחילה בעצם בעיצוב הדמות של אליס. המסר שברטון מנסה להעביר הוא שכעת אליס בת 20 - בחורה בוגרת ולא ילדה. כבחורה בוגרת יש לה אחריות, כבחורה בוגרת היא יכולה לעשות דברים שאנשים מבוגרים עושים. כבחורה בוגרת עליה להיות עצמאית וזו בדיוק הבעיה. סביבת הסרט עוסקת בלונדון של פעם, תחילת התקופה התעשייתית. טים ברטון מנסה לשבור קונבנציה שנוגעת למעמד הנשים בתקופה דאז וזה צורם. באתי לראות את אליס בארץ הפלאות, שגם בספרו של קרול, מתחילה כילדה שובבה ותלותית ומסיימת כילדה בוגרת יותר עם תובנות חדשות על המציאות באמצעות העולם הפנטסטי, ויצאתי עם תחושה שצפיתי בז'אן ד'ארק. כל חלקו האחרון של הסרט מסריח מפמיניזם באופן שלא משתלב עם העלילה והרקע של המקום והזמן. הסיום בעיני לא היה טוב והשאיר טעם מר מאד.

הסרט לכשעצמו לא עצר את נשימתי (השנה הצליחו לעשות זאת "ממזרים חסרי כבוד" ו"אוואטר"), הוא לא מלהיב כמו שעשו ממנו בקדימון. לטובתו יאמר שג'וני דפ, כמובן, משחק שם תפקיד נהדר בתור הכובען המטורף ושובה את לב הצופים, והדמות של צ'שייר (החתול) מקסימה ובנויה אחד לאחד כמו שמדמיינים אותו בקריאת הספר. את הקריינות לזחל המתנרגל מבצע אלאן ריקמן ("דוגמה"), שלא הייתי יכולה לחשוב על בחירה מושלמת ממנו לתפקיד הזה. בעיני אלה שלושת ההיילייטים העיקריים של הסרט. הלנה בונהם (המלכה האדומה) משחקת נהדר, גם כהרגלה, אך עם זאת הטקסטים שלה אנמיים והגאגז לעוסים עד כדי מיאוס. אן הת'וואי (המלכה הלבנה) עושה את העבודה, אבל דמותה גם מעוצבת באופן מאד אנמי ומאד מעיק וגרם לי לרצות להשליך נעל על המסך בכל פעם שהיא הופיעה. בלטו בהיעדרם האמפטי דאמפטי וקריאת "וואו" ביציאה מאולם הקולנוע.

בקולנוע? שווה צפיה אם אתם ממש חסידי ברטון ו/או ספרו של לואיס קרול. בתלת-מימד? ותרו מראש על כאב הראש. (תודה ל"קולנוע של נועה" על ההזמנה.)

Edited: מרץ 17, 2010

זאת לא תרבות, בואו נעשה ריבוט

לפני חודשיים בית הספר למשחק אימפו הרים את תחרות ופסטיבל "אימפרו אקשן" הראשון, במסגרתו יוצרים השתתפו בהפקת סרטים קצרים בליהוק שחקני שנה ג' של בית הספר. יצא לי להשתתף באחת ההפקות כמפיקה בפועל, אותו ביים שמעון ראיצ'יק (שבשנה שעברה זכה בפסטיבל "צו 8″ על סרטו "שניים" והכוכב ההורס שלי מהסרט הראשון שביימתי "סיפורו של שמעון"). הסרט נקרא "ריבוט", משתתפים בו טל מור-חזן, אודי אייזנקוט וגלעד גיא, כולם תלמידי שנה ג' כאמור. את הסרט צילם נטע מאיר. עם הסרט הגענו לגמר - 12 סרטים מתוך ה-34 שהוגשו. אתם מוזמנים לצפות ולהגיב.

http://www.youtube.com/watch?v=wmMhcHGkMtg

Edited: פברואר 21, 2010

מן הדחי אל הדחיינות

אתמול בוולנטיינס נשארתי בודדה בבית. באיזור השעה 21:00 גם התחלתי להיות רעבה, אחרי שלא ישנתי 32 שעות, לא אכלתי 20 שעות וכל מקום שהתקשרתי אליו להזמין אוכל אמר שהמשלוח בין שעה ורבע ללא עושים משלוחים בגלל העומס. היה גם איזשהו שלב שבכיתי את עצמי לתוך הכרית. היום אמורה להיות לי בחינה בסיפורת עברית בתחילת המאה ה-20, קורס שאני מתחרטת מכל מעודי שלקחתי אותו, כיוון שהוא ראשית מאד קשה ושנית מאד משעמם. (13 יצירות ורק באחת מהן יש סקס, מה השטויות האלה.) את הבחינה דחיתי למועד ב' כיוון שלא טרחתי אפילו לפתוח ספר אחד במהלך הימים האחרונים. כמו כן הייתי צריכה להגיש עבודת סוף סמסטר בהפקה, שאותה האמת סיימתי היום במספר דקות.

אתמול, אחרי שנכנעתי בעניין הזמנת האוכל, יצאתי עם שירה לדייט וחנקנו את יגון הוולנטיינס באמצעות רבע קילו המבורגר, צ'יפס וקולה.  אחד מנושאי השיחה העיקריים שלנו היו אודות העיסוק אותו אני יודעת לעשות הכי טוב - דחיינות. בכלל, כל הארוחה הזו היתה סוג של דחיינות בפני עצמה.

להלן רשימת דברים שאני מדחיינת: סרט הגמר שלי לסמסטר, עבודה בתקשורת שהייתי צריכה להגיש לפני שבועיים, 2 עבודות בסיפורת עברית בתחילת המאה ה-20 שהייתי אמורה להגיש לפני שבועיים וחודש, מענה על 44 אימיילים בג'ימייל ו-95 אימיילים בפייסבוק, לגשת למס הכנסה ולהוציא אישורי שכר אמנים ומעבר לכך לפתוח כבר עוסק פטור, להפיק סרט קצר לחברה מהלימודים, לכתוב פוסט ביקורת על מוצרי טיפוח שקיבלתי, לאסוף כספים ממעסיקים שונים ומשונים, להכין עבודת כותרות בעריכה, לצעוק על הבנק שחייבו אותי ב-70 שקלים בגין צ'ק שחזר, להיפרד ממישהו, להדק תסריט לחבר מהלימודים, לסגור קצוות הפקה לסרט גמר של יעל, לענות לבמאי של "נשמות געשות" על הטריטמנט שלו לפיצ'ר חדש, לקרוא תסריט גמר של חצי שעה שהוצע לי להפיק, לערוך את הסרט הדוקומנטרי שלי על הבלוג, לדרוש את החופשה שלי מערוץ 10 שהובטחה לי לפני שנה, לנסות ולהגות רעיון לסרט הגמר שלי השנה.

אני משוכנעת שהרשימה עוד ארוכה, אלה דברים שהצלחתי לחשוב עליהם במהלך ה-5 דקות האחרונות שבמקומן כנראה דחיינתי משהו אחר שהייתי אמורה לעשות.

אתמול במסגרת דחיינות הכנת תיק ההפקה ולימודים לבחינה החלטתי סוף סוף לערוך תרגיל ללימודים אותו דחיינתי מעל לכמה שבועות. כל אווירת הוולנטיינס הסרוחה עשתה לי חשק יצירתי. מדובר בגרסת ראף-קאט, על אף שכמו שאני מכירה את דחיינותי הפיין קאט לא יקרה לעולם. את מלות השיר ברקע כתבתי אי שם בגיל 16, פחות או יותר הגיל הכי אומלל שהיה לי בחיים, ואיזה בחור זר באינטרנט בשם אריק בויקיס התאהב בו והחליט להלחין אותו. אתמול, תוך חיטוט דחייני ביצירותיי בבמה חדשה שמעתי אותו שוב לאחר כמה שנים שלא שמעתי אותו, והסאונד ממש הרטיט אותי. רציתי להעלות אותו ליוטיוב אבל הרגשתי שחסר לי תוכן ויזואלי בו.

את התרגיל צילם ויטלי קריביץ' ונדב הופרט עשה תאורה, משחקים בו שירה דוד ודור אליאב. אנג'וי.

http://www.youtube.com/watch?v=BksRSjjsWAk

Edited: פברואר 15, 2010

המלצות לסופ"ש הארוך בשנה

פוסט מחולק לשניים - הראשון ינסה לדלות מרחבי הרשת מה הדברים המגניבים שיש לעשות בסופ"ש שלפני יום הכיפורים. לחיצה על הכותרת תוביל אתכם לאירוע בפייסבוק. החלק השני יוקדש להמלצות ליום כיפור - חנויות האופניים הזולות ביותר, סרטים מומלצים, סדרת טלוויזיה למרתון וכן, כן, רבותי, גם ספרים!

שישבת, 25-26 בספטמבר

פסטיבל חוצמזה

שישבת מ-10:00 עד 18:00 ביום למחרת, קיבוץ פרוד

פסטיבל מוזיקת אינדי שיתרחש הרחק הרחק מתל-אביב (שמועות מספרות שעה וחצי אבל האמת היא שאני אפילו לא יודעת איפה נמצא הקיבוץ). ישתתפו בפסטיבל אסף אמדורסקי, עמיר לב, כנסיית השכל, גלעד כהנא ורשימה ארוכה של יוצרים ישראלים ותיקים לצד יוצרים ישראלים עצמאיים. במקום יעמדו דוכני קומיקס וספרים, יהיה גם מופע תאטרון רחוב. מוזיקה אלקטרונית עם דיג'יים מברלין ומברזיל ובשיתוף עם ארטביט יציגו צלמים תמונות שצילמו בהופעות ואמנים מוסיקליים. האתר יכלול קמפינג, בר ודוכני דיסקים של לייבלים עצמאיים (כמו פית/קית הנהדרים למשל). במקום יפוזרו 12 קקטוסים והמוצאים המאושרים גם יזכו בכרטיסים להופעות.

כניסה תעלה 110 ש"ח במכירה מוקדמת (עד מחר באוזן בר, שסק והפרוזדור - מומלץ לוודא) או ו-120 ש"ח במקום.

לפרטים נוספים - ינון - 054-2471141.

Terry Poison @ Barzilay

שישי ב-22:00 בברזילי, הרכב 13, ת"א.

טרי פויזון הן אחת הלהקות הישראליות שהכי עשו את זה בחו"ל ולגמרי בצדק. המוסיקה שלהן כיפית, לרוב מטופשת, ויש להן אנרגיות מדהימות על הבמה. לדעתי כבר זמן רב לא היתה הופעה אז בהחלט שווה ללכת ולהתעדכן ולהירחץ בחמוציות-מתוקיות שלהן. מהפייסבוק לא ברור כמה עולה כרטיס אבל הסבירות היא שבאיזור ה-50-60, אפשר לקבל הנחות גם בשליחת מייל שמופיע באיוונט. לדעתי הכרטיס הזה בין השאר יהווה כניסה חינם למסיבה המדליקה שתבוא מיד אחר-כך.

Ultra Violence

שישי ב-01:00 בברזילי, הרכב 13, ת"א.

מיד אחרי טרי פויזון תחל לה מסיבת הארדקור וכולנו נוכל לפצוח בריקודי עם ושירת שירי ארץ ישראל היפה. יתקלטו פויגי ורוקון (מיינדבנדר) מברלין והרזידנטים ליכטיק ומיוט. בתכנית הארדקור, טכנו ודראמ'נ'בייס. זה יחפור. זה יכאב. זה יאכל לכם ת'ראש. זה יהיה בדיוק כמו להסניף פופרז, אבל ערב שלם וברציפות. כניסה 20 ש"ח. סה טו.

יומולדת לבלוק

שישי ב-00:00 בבלוק, דוד חכמי 35, ת"א.

אני זוכרת את הפעם הראשונה ששמעתי על הבלוק, זה היה כמו בוורטרז אורגינל אבל בלי וורטרז אורגינל ובלי סבא ובעיקר ישבתי בשירותים וקראתי עיתון. הדיבור היה על כך שעבדו על העיצוב והסאונד של המקום זמן רב (מאז שהייתי קטינה). בפעם הראשונה שהלכתי לבלוק זה היה למסיבה אלקטרונית כלשהו עם הרבה חיילים ומקס תורכי אחד. על אף הסאונד סיסטמס המעולים מאד התאכזבתי מהפעם הראשונה כי היה עמוס שם לעייפה. ככה זה כשאין מספיק מקומות פופולריים במסווה של אנדרגראונד, כולם חושבים שהם הולכים למקום שאף אחד לא יודע עליו. עכשיו שנה אחרי, עם הרבה מאד מסיבות מוצלחות בדרך שגם אני נהניתי מהן מאד (סול ופ'אנק, כל מיני דראמ'נ'בייס, מסיבות בריטני למיניהן ועוד כמה שהייתי שיכורה מדי מכדי לזכור) הם חוגגים את היומולדת הראשון. כמובן שיהיה מפוצץ בהמון אנשים, כמובן שהאלכוהול יהיה יקר, כמובן שכמעט ידרסו אתכם בכניסה כל מיני ערסוסים שמנסים להיכנס לתוך יד חרוצים, אבל היי, זה בחינם! שלוש רחבות יהיו אמונות על הנאתכם ויתחלקו בין היפ-הופ, אלקטרו וטראש פוסט-פוסט-מודרני. יהיה גם דיסקו.

CCCP - The Making Of

חוף כלשהו בתל-אביב, שבת מ-05:00 (בבוקר!) עד 09:00.

אם החזקתם מעמד עד עכשיו ועדיין לא מתחשק לכם לישון, זה בדיוק הזמן להשתתף בצילומים של קליפ. לוס כפרוס מצלמים את הקליפ שלהם לשיר CCCP וזו ההזדמנות שלכם לעשות דברים מגניבים כשאתם מרוחים מהתחת ומעייפות. באיוונט מבקשים לאטנד כדי שיהיה אפשר ליצור קשר ולתאם. לדעתי יהיה קצת מאוחר מדי לזה, ככל הנראה יהיה מומלץ לשלוח מייל ל-loscaparos@gmail.com או לקשקש עם אחד מחברי הלהקה בפייסבוק. חשוב רק לא לשכוח! יש כוריאוגרפיה שאותה מומלץ ללמוד לפני הצילומים כי היא ממש מסובכת.

סוגרים ת'ים, מחליפים ת'מים - מסיבת גג

שבת מ-16:00, גג כלשהו בתל-אביב.

צוות ברזילי במסיבת סוף הקיץ על גג כלשהו בתל-אביב שמיקומו ימסר ביום האירוע. אני לא חושבת שבאמת יש טעם להרחיב, לי זה נשמע טוב בדיוק איך שזה עם הבריזות שנושבות עכשיו בעיר. 30 שקלים עד השעה 19:00, 40 ש"ח אחרי. יהיה דאבסטפ.

טם, טם, טם! יום כיפור

סוגית האופנים

אוקי, הגיע ערב יום כיפור, התעוררתם ב-13:00 ואין לכם אופניים. מהר! מה עושים? אז נכון. אופניים הם כבר לא כזה להיט כמו בשנתיים האחרונות, דחקו לצד את כל עניין ההתחממות הגלובלית, ניסו להצמיד לנו קסדות לראש ולא הצליחו, אבל אם יש בלוקבאסטר אחד בשנה לאופניים הוא תמיד תמיד יהיה לפני יום כיפור. בהרבה אתרי חדשות ממליצים על כל מיני חנויות לאופניים והן תמיד ברשתות הגדולות. אף פעם לא מדברים על חנויות האופניים הקטנות והזולות ששוות ביקור ורכישה. לא רק זה, אופניים לא נועדו רק ליום כיפור אלא לכל השנה והם כיף אדיר וגם מחטבים את הרגליים. אני אוהבת.

2 חנויות שאני ממליצה עליהן בחום תמיד הן:

חנות האופניים בפינסקר, מול קולנוע ת"א ז"ל. שם מוכרים אופניים מ-500 שקלים בערך ועד אינסוף - כי יש אופניים שאין איתם גבול. אין החלפה, יש להם אחריות לשנה מלווה במדבקה עם מספר שילדה (לא של המשטרה). השרות שלהם אדיב, אפילו לבחורות מעצבנות כמוני שבאות כדי להתקין צפצפה חדשה ולשמן את השרשרת כי הן לא יודעות איך.

פינקי, ברב קוק פינת הירקון בת"א. חנות ורדרדה וקסומה עם טיפול אדיב מאד ואופניים החל מ-450 ש"ח. כמו כן גם ניתן לשכור אופניים, אם כי לא ידוע לי לאיזה מחירים אבל אני מאמינה שהם לא גבוהים. בכל מה שנוגע להשכרת אופניים בוודאי מומלץ להגיע ממש מוקדם או להשכיר אפילו כבר מחר (יום ששי) לכל ארבעת הימים.

בנים: מומלץ להצטייד בפנימיות, משאבה וסט כלים. בנות: מומלץ להצטייד בפנימיות, משאבה, סט כלים וגבר. אל תחשבו שחלילה אני מזלזלת בכל המין הנשי בכל מה שנוגע לטיפול טכני באופניים. אפילו פעם פגשתי טכנאית אופניים, הייתי כל כך בשוק שאמרתי לה "וואו את באמת יודעת לעשות כאלה דברים?!" בחוסר טקט משווע, והיא הביטה עלי במבט פמיניסטי זועם. אז יש אותה ויש אתכן. תתמודדו.

רשימת קניות

לפני קריאת רשימת הקניות, מומלץ להבין למי שלא מכיר אותי שאני אתאיסטית מוחלטת. עינוי/עיסוי חשבונות הנפש שלי קורה מדי לילה לפני השינה ואני ממהרת להתנצל ולא לחכות עם זה לתחילת השנה. אם פגעתי בכם שלא ביודעין ולא אמרתם, זו בעיה שלכם. אני לא צמה ולא עושה שום מנהג מסורתי ביום כיפור. זה לא חלק מעולמי יותר ולא ממנת חלקי. בכל מקרה אני מכבדת כל מי שחושב ועושה אחרת.

1. 

   אחרי יום כיפור הקודם. טוב. לא ב'מת. אולי השנה.

   היידרו.

2. בדקתם אותו והכל בסדר, עכשיו זה הזמן להתנחל אצל מישהו בארוחה המפסקת.
3. אה כן, לא לשכוח ריזלה. עם פילטרים.
4. 3 חפיסות סיגריות.
5. פיצה קפואה.
6. 2-3 בקבוקי קולה.
7. מאנצ'יז מ-3 סוגים לפחות, חייב לכלול סוכריות גומי.
8. טייק אוואי סושי.
9. רדבולים.
10. בירות.
11. פופקורן.

על סרטים ועל סדרות

לא אחפור יותר מדי בעניין הסדרות. האמת היא שמתחשק לי להמליץ רק על סדרה אחת ליום הכיפורים הזה. אם טרם נחשפתם ל"ווידס" ("העשב של השכן", הלינק מוביל לצפיה ישירה בפרקים מכמה מקורות שונים) זה הזמן. הסדרה מורכבת בעיני מתסריט מבריק שתמיד יודע לפגוע בדיוק בנקודה שצריך. מבלי לספיילר אוכל לומר ש-3 העונות הראשונות מופלאות, הרביעית גם מגניבה מאד ובינתיים אני באמצע החמישית והיא מעט מאכזבת. אם טרם יצא לכם לצפות בווידס כלל וכלל, יש לכם בדיוק 24 שעות בהן תוכלו לעשות מרתון של 4 העונות הראשונות ולהכין את עצמכם לחמישית, שכן כל עונה היא 12-13 פרקים וכל פרק אורכו חצי שעה. ישב בול.

באשר לסרטים זה כבר סיפור שונה לחלוטין. האמת היא שכבר הכנתי רשימת המלצות לפני כמה ימים וראיתי שהיא בלתי נגמרת. לכן החלטתי להעלות את כולה מבלי לפרט יתר על המידה, כבר כתבתי הרבה כך או כך. סרטים שלא מכירים, מומלץ לעבור עליהם במקביל עם imdb

מסרטי צ'רלי קאופמן/מישל גונדרי:

• Human Nature (הטבע האנושי)
• Eternal Sunshine of the Spotless Mind (שמש נצחית בראש צלול) + פסקול מדהים.
• Being John Malkovich (בבימויו של ספייק ג'ונז)
• Confessions of a Dangerous Mind (בבימויו של ג'ורג' קלוני)
• Les Science des reves (מדעי החלום)

מסרטי האחים כהן:

• The Big Lebowski
• No Country for Old Men

מסרטי טרנטינו:

• Jackie Brown
• Reservoir Dogs
• Pulp Fiction
• Planet Terror + Death Proof (Grindhouse)
• Kill Bill 1+2
• לא ממליצה על "ממזרים חסרי כבוד", אם לא ראיתם בקולנוע אתם בעצמכם ממזרים חסרי כבוד.

מסרטי קובריק:

• Clockwork Orange (התפוז המכני)
• The Shining
• 2001: A Space Odyssey

מסרטי דיוויד לינץ':

• Wild at Heart
• Mulholland Drive

סרטים אסייתיים:

• Oldboy (שבעה צעדים)
• Dumplings

סדרת סרטים יפניים באנימציה של מיאקאזי:

• Spirited Away
• Hawl's Moving Castle
• Ponyo on the Cliff

בי מוביז:

• Mutant Aliens
• Cecil B. Demented

כל השאר:

• ההזיה - I Heart Huckabees
• הזה שגורם לך לרצות לקחת כדורים אנטי דכאוניים - Lost in Translation (אבודים בטוקיו) + פסקול מהמם.
• הזה עם עלילה של סטודנט לקולנוע רק עם בראד פיט ואדוארד נורטון ועשוי הרבה יותר טוב - Fight Club
• הסרטים ששינו לנו את התודעה - Matrix + Animatrix
• הצרפתי הכי פחות מעצבן - Le Scaphandre et le Papillon (הפרפר ופעמון הצלילה)
• הזה שגורם לך לרצות להתאבד גם אחרי שלקחת כדורים אנטי דכאוניים - Vanilla Sky (האמריקאי) + פסקול מהמם.
• הנחמדצ'יק - Catch Me if you Can

ספרים

מודה ומתוודה - לא קוראת הרבה ספרים כי לא יוצא לי. לא מכירה כל כך רבי מכר שיצאו השנה ולא כל כך מעניין אותי, גם ככה ספרים יקרים נורא אז מחכים כמה שנים שהמחיר ירד. כמה ספרים שמצאו חן בעיני במיוחד במהלך השנים האחרונות:

• אפשרות של אי / מישל וולבק. ללא ספק הספר שהכי לקח אותי וסחף אותי למקומות מטורפים בראש במהלך השנתיים האחרונות. ספר שכמוהו לא השפיע עלי אף ספר בחיים.
• חומר טוב / יהונתן גפן. ספר מציצני ודוחה על ימי האורי והזוהר. ספר ממש מטונף, אבל אי אפשר להפסיק לקרוא אותו לרגע.
• שינקן על שיפון / צ'רלס בוקובסקי. בין ספרי הפרוזה שלו מצאתי את זה ואת "ספרות זולה" כספרים הכי מרתקים. ספרות זולה הוא קליל והוא מיועד למי שמחפש קליל ביום כיפור. שינקן עם שיפון לא כבד ממנו בהרבה, אבל הסיפור שם הרבה יותר שזור באוטוביוגרפיה של בוקובסקי עצמו ולכן מרתק לקריאה.

סקס

כי זה פשוט כיף.

אם יש לכם הצעות מגניבות וכיפיות ומקוריות ליום כיפור אשמח אם תחלקו. למי שצם, שיהיה צום קל. למי שלא, נתראה במשולש פיצה החמישי. נוהגים לומר גמר חתימה טובה, אז שיהיה, אני אזרום.

Edited: ספטמבר 25, 2009

ווהו! סרט עם שוודיות!

חברי הטוב, עופר פדות, שלומד איתי יחד ב"מנשר", נכנס לתחרות "קרן רותם מוריה". מי שלא מכיר - "קרן רותם מוריה" היא קרן שהוקמה כדי להנציח את שמו של רותם מוריה ז"ל שנרצח בפיגוע הטרור בטאבה ב-2004. הקרן שמה לעצמה מטרה לקדם סרטים של יוצרים מבריקים כאות הערכה לאהבתו הרבה של רותם לסרטים. כעת הקרן עולה בשיתוף עם פליקס בתחרות סרטים בז'אנר מד"ב, פנטזיה ואימה ועופר נמנה בין המתמודדים. המתמודד שיקטוף את הפרס הראשון יזכה ב-7,500 (שביום טוב מהווים רבע משכר הלימוד שלנו לשנה אגב). הסרט של עופר מבין סרטי הגמר שלנו השנה היה הכי מוצלח בעיני (ובעיני רבים אחרים) עם גימור מושלם בכל מה שנוגע לעריכה. למעשה היה זה הסרט הראשון שראיתי מבין כל סרטי הגמר שלנו והוא היה כל כך מוצלח שהרגשתי ממש מחורבן עם הסרט שלי ולא הייתי מוכנה להראות אותו לאף אחד עד הרגע שבו שהרגשתי שהוא מושלם ברמת העריכה. הייתי שמחה אם תוכלו לעזור לעופר, להקליק ולהצביע (את דעתכם הכנה כמובן ואם דעתכם דומה לשלי מה טוב). עופר ואני נעריך את זה מאד, ויתרה מכך מקווים שתהנו מהסרט בטירוף. הסרט בכיכובם של אהוד איתן החתיך ההורס ויוהנה השוודית (אין צורך בעוד סופרלטיבים אחרי השוודית בחיי).

כדי להצביע לעופר ניתן להקליק כאן - http://www.flix.co.il/tapuz/rotemfund/showVideo.asp?m=3378687

תודה רבה לכל מי שישקיע 6 דקות וחצי מזמנו כדי לצפות ולהבין כמה באמת החבר'ה של "מנשר" מוכשרים (וחתיכים). מי שאגב רוצה לעזור ולקדם - בתחתית הדף תוכלו למצוא את הקישור "sharing is sexy" ולהפיץ לחבריכם בפייסבוק או בטוויטר, כמו כן תוכלו סתם להדביק את הקישור במייל, לחברים שלכם בפייסבוק או על קירות בעיר. כל קישור הוא ברכה.

Dimensional Meltdown

Edited: ספטמבר 24, 2009