טוויטר
חומר סיכה הוא חומר לשיחה
אתמול דורקס קיימו מסיבת עיתונאים ובלוגרים לקידום המשחק המקדים. אה, כן, התנועה לקידום המשחק המקדים - זוכרים? כן, אז זה זה. בין השאר התבקשתי להנפיץ לעצמי בן זוג להגיע איתו לפעילות, אבל בסופו של דבר התברר שטוב שלא הנפצתי לעצמי בן זוג כי הם גם הזמינו את דוגמן ואת שאר חברי צוות הדירה. בתור בן זוג מונפץ סיפחתי לעצמי את אור דהן, המרוקאית הכי לוהטת בתל-אביב ובאופן כללי סוג של כוהנת משחק מקדים וגם הרבה מעבר לזה (אני פשוט מאוהבת באשה הזאת). הגיעה גם רות סגל, חברתי הטובה ביותר, והיה אמור להגיע גם קובי שטח (שהיה חולה וחבל, פספס הזדמנות לעשות לי מסג'). טוב, אז בסוף זה הסתכם ב"בואו נחרמן את מיכל והחברים הבלוגרים שלה". גם זה בסדר ואפילו בסדר פלוס פלוס.
זו היתה סיטואציה מצחיקה האמת. לשבת באותו חדר עם האקס שלי כדי לקדם ולהשיק מוצר שבפועל קצת פגם בחיי הזוגיות שלנו בזמנו. הגעתי לפעילות בדכאון מלכתחילה, וכל הפעילות רק הכניסה אותי לדכאון עמוק יותר. הפעילות כללה הרצאה בנושא חשיבות המשחק המקדים של שלי פסטרנק-כץ, סקסולוגית במקצועה, שגם ידעה כיצד להפיג מבוכה בכל מה שקשור לשיח על סקס באמצעות הומור מוצלח למדי.
כמו שכבר בלבלתי בשכל בכמויות אין קץ על הקושי שלי בלהיות לבד, אני אשוב ואחזור על כך שקשה לי להיות לבד. ניסיתי בשבועות האחרונים להיכנס לפאזת הזוגיות שוב אבל יש לי הרגשה שזה נועד לכשלון. אתה קורא את זה בטח, ואתה יודע, כרגע אני מספחת לך סופרלטיבים מהגהנום, אבל סביר להניח שזה בעיקר בגלל שאני נמשכת אליך מאד. מעבר למטרות השיווקיות שמופעלות על בלוגרים במסגרות האלה, אני חושבת שלעתים לדברים האלה יכולות להיות השפעות רגשיות עצומות על סיטואציות אירוניות בחיים, אתמול בהחלט היתה סיטואציה מהסוג הזה. אני ממש רוצה לכתוב על זה, אבל האמת היא שאני לא יודעת איך. העוגן הרגשי שלי אתמול היתה אור. אור יודעת להכניס לחיים שלי, כשמה, המון אור. כל עוד היא היתה שם והצחיקה אותי, המוח שלי לא נדד למחוזות פסימיים. השיא של אור היה כשהיא לקחה עשרות קונדומים הביתה ולא היה לי ברור אם היא מתכוונת להשתמש בהם בלילה אחד או במשך חודשיים. היא טענה שזה מיועד ללילה אחד. טוב, אור משוגעת.
לאחר ההרצאה קיבלנו הרצאה נוספת על איך לעשות מסג' מרפה ומעורר. אור ישבה מימיני, מפצחת אריזות של קונדומים כאילו היה מדובר בגרעינים שחורים, רות ישבה משמאלי ודוגמן ישב בקו ישר מולי. דוגמן ואני תקשרנו בטלפתיה בזמן שנציגת מעבדות ג'יג'י הדגימה באמצעות המוצר 4play (חומר סיכה + מסג' אותו עיניכם שזפו כבר בעבר כאן בבלוג) איך מבצעים מסג'. קבלו סוד שיביא עליכן דקירות של קנאה מכיווני: דוגמן אוהב לעשות מסג'ים, והרבה מהם. הוא אוהב לפנק, ואני מאמינה שכשאוהבים לעשות משהו אז עושים אותו טוב. בתקופת התנועה לקידום המשחק המקדים החלטנו לבדוק את המוצר על בשרנו ואם לומר את האמת, עבור מסג' הוא היה מעט מאכזב. במקום לצווח עליו "הו דוגמן, הבא לי בראש!" בעיקר מצאתי את עצמי צווחת "זה דביק! תוריד את זה! לא! בעצם אל תגע בי! אני הולכת להתקלח!", ובזמן שהודגם המסג' באמצעות המוצר על גופה של בחורה שנראה שנרדמה באמצע, דוגמן ואני החלפנו מבטי נוסטלגיה על אותו הערב. באופן אישי במסג' אני מעדיפה חומר על בסיס שמן ולא מים.
בסוף הפעילות קיבלנו חולצות במידה לארג' (אם חשקה נפשכם בחולצה של דורקס, זה הזמן להציע לי לצאת אתכם לדייט), את חומר הסיכה המדובר (אם אקבל עוד אחד ממנו במתנה אוכל להתחיל לשחק באולינג!), טבעת רטט ואת חומר הסיכה play של דורקס בטעם פינה קולדה (שאני חייבת להודות שהמוצרים בטעמים האלה שלהם דווקא מאד מאד מוצלחים).
חזרתי הביתה עם כמויות מפלצתיות של חומר סיכה, השידה שלי נראית כמו שידה של בחורה שסובלת מדכאון ואגינלי. לשמחתי הדכאון שלי הוא לא ואגינלי, הוא טמטומלי, ובינתיים לא נראה שיש לי סיבה מיוחדת להשתמש בחומר סיכה. אז אתם באים לשחק באולינג?
וטיפ קטן לדורקס: אם את המסג'ים שלכם לא תדגימו על הבלוגרים, הם ישתעממו ויברחו לפייסבוק בסלולרי.
Edited: פברואר 4, 2010
